מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משפחה לתפארת

סבתא וסבא
סבתא עליזה וליאן
הטקסט מספר על סבתי בילדותה, על האהבות שלה, על ביתה, על ילדיה ועל החיים במעברה.

שם סבתי הוא עליזה מגילה, כיום היא בת 78.
 
מפי סבתי על העלייה לישראל
סבתי מספרת שהעלייה לישראל היית מאד קשה. בכדי לעלות לארץ מלוב הם היו צריכים להירשם בעירייה, ולחכות להודעה שבה ציינו את שם משפחתם המאפשר להם לעלות לארץ הקודש. הטיסות מטריפולי לארץ לא היו ישירות אלה עם עצירה באיטליה. כל עולי טריפולי עלו לישראל מאיטליה דרך הים באוניה שנקראת בשם "בבור". סבתי מספרת כי באוניה היה להם מאד קשה מכיוון שהיה צפוף. משפחת סבתי נשלחה לעיר חיפה, ושם הם גרו.
סבתא מספרת על החינוך בבתי הספר בטריפולי
המצב בטריפולי היה מאד קשה, בעיקר בלימודים. היא הסבירה לי כי רוב המשפחות היו עניות בטריפולי ולכן לא היה להם די כסף כדי לשלוח את ילדיהם לבית הספר, "מי שהיה לו כסף הלך לבית הספר ומשפחה שלא היה לה כסף לא שלחה את ילדיה ללימודים."
למשפחה של סבתי כן הייתה את האפשרות לשלוח את ילדיה לבית הספר. סבתי למדה בבית ספר צרפתי שם דיברו צרפתית ואיטלקית בלבד! הלימודים בתקופה זו היו מאוד קשים, ולכן היו ילדים שהיו נוהגים לברוח מהלימודים… אך מי שנתפס כשניסה לברוח נענש בחומרה, והוזמן לשיחה עם ההורים. 
אהבה וילדים זה משהו מאד חשוב לסבתא שלי ולכן החלטנו לדבר גם על זה…
 
התימני שהתחתן עם טריפוליטאית
אחרי שחווינו מחצית מחיינו הגיעה הרגע לחיות חיים חדשים, לצאת מהמעברה ולפגוש אנשים, וזה באמת מה שסבתי עשתה. כך היא מספרת: הגענו לגבעת אולגה ושם החלטנו לחיות, התמקמנו במקום וניסינו להשתלב ולמצוא חברים. אני כבר הייתי נשואה…". כך היא מספרת. "התחתנתי במעברה עם אדם שהיה גרוש ואב לילד אחד וקראו לו זכריה (יחיאל) מגילה. הוא היה תימני".
 
בתקופה הזאת סבתי עבדה כעובדת ניקיון בבית חולים "ואחר כך שלחו אותי לנקות חדרי אוכל בבתי ספר. כעבור כמה זמן עזבתי את העבודה הזאת והלכתי לעבוד במשק בית. נולדו לי תשעה ילדים. כיום הבכור בן 59 והוא אבא לארבעה ילדים, שמו רפאל (רפי). כעבור שנתיים נולד לי הבן השני ושמו היה שלום (ז"ל), שניפטר לפני ארבע שנים, יש לו חמישה ילדים והוא היה בן 51. כעבור שנתיים ילדתי בן, אך לצערי הוא מת בלידתו. כבר חשבתי על שם בשביל התינוק, אברהם. אחריו נולד לי עוד בן והוא נקרא אברהם, הוא אבא לשלושה ילדים. עוד שנתיים חלפו ועוד בן הגיע לעולם ושמו מאיר על שם מאיר בעל הנס."
 
עוד שנתיים חלפו להם ולסבתי נולדו כבר 4 ילדים אך לסבתי לא הספיקו 4 ילדים וכעבור עוד שנתיים נולדה לה בת ושמה חגית, כיום היא בת 50 ויש לה 5 ילדים. אחרי חגית נולד עוד בן ושמו יצחק, כיום הוא בן 47 ואחריו נולדה נורית וכיום היא בת 44, יש לה ילדה אחת. עוד שנתיים חלפו וסבתי רצתה עוד ילדים! ולכן היא הולידה את בתה אילנית (אמי), שיש לה 2 ילדים. אחרונה חביבה נולדה לה ילדה ששמה זהבה וכיום היא בת 40, לזהבה יש שמונה ילדים והם דתיים מאד.
סבתי אומרת כי היה לה מאד קשה לגדל את ילדיה, אף על פי שהייתה להם מכולת (ממנה התפרנסנו). "לא עבר הרבה זמן ובעלי חלה בסרטן בכבד ואחרי שלושה חודשים הוא איבד את הכרתו בבית, לעיני הילדים והוא נפטר בבית החולים. באותו יום, ליל שבת, שיישאר בזיכרוני כל ימי חיי, הייתי רק בת 49 ובעלי היה רק בן 51 במותו. ככה גם בני השני שלום לקה באותה מחלה ונפטר לפני שלוש שנים, כשהיה בן 51. מאז חיי מהולים בשמחה ובעצב. למרות שיש את הילדים ואת הנכדים שנותנים לי הרגשה טובה, הם באים אלי וכך אנו מעלים זיכרונות על כל מיני דברים שהיו."

אנו במשפחה רוצים שהסיפור של סבתי יישמר ולכן החלטנו שאנו רוצים לתעד אותו לדורות הבאים, ושתמיד נזכור: סבתא לא מחליפים, גם ברגעים הקשים וגם בטובים. אוהבים אותך סבתא, כל הנכדים!

מילון

חדאצ'ו מראצ'ו, נחלף בחיאצ'ו...
מדבר על הבן הבכור, כאשר הוא מתחתן מה שנשאר לאמו לעשות זה להישבע בחייו ולתת לו ללכת לדרכו.

ציטוטים

”השורשים שלנו (של הדור העכשווי) זה העבר שלהם (של המבוגרים)“

הקשר הרב דורי