מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משפחה וזיכרון

סבתא שרה והנכדים תאיר ואריאל
רח' סעדיה חתוכה ביהוד
סיפור חיי מהשואה ועד להתיישבות ביהוד

משפחת לנדר-ולטר
סבתא שרה ולטר נולדה באוסטרליה, בשנת 1947. סבתא מספרת על משפחת לנדר – ולטר
 
סבא רבא שמואל לנדר
שמואל לנדר, אבא של סבתי, שרה לנדר-ולטר, נולד בשנת 1907 בעיירה גרבוביץ שבפולין. בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם, ברח יחד עם אביו יעקב לנדר לסיביר אך הגבולות נסגרו ולא ניתן היה לחזור. שמואל ויעקב ניסו לעבור את הגבול, נתפסו ונשלחו למחנות ריכוז ברוסיה. שם הואשמו ונשלחו לחמש שנות עבודות כפיה במחנה בסיביר.
 
בסיביר סבא רבא שמואל ואחיו יעקב שיקרו ואמרו שהם יודעים לתפור וכך נשלחו לעבוד בבית חרושת ענק בו תפרו היהודים מדים לצבא הרוסי. עיסוק זה הציל את חייהם. כל מי שנשלח לעבודות בחוץ לא חזר. בסיביר שרר קור של מינוס ארבעים מעלות וכל חבריהם מתו מקור. התמזל מזלם והם עבדו בתוך בניין. סבא שמואל לא סיפר הרבה על המחנה בסיביר רק שהיה קשה, שהיה רעב גדול, שהעבודה הפיזית הייתה קשה ובתנאי קור בלתי אפשריים.
 
בתום המלחמה שיחררו את סבא שמואל ויעקב וקיבלו אישור לעזוב את רוסיה. בזמן שחזרו לפולין נודע להם שכל משפחתם נרצחה: אשתו וילדתו. לא נודע להם איך נרצחו או נהרגו? פולנים רבים המשיכו לרדוף ולרצוח יהודים. חבר גוי, של סבא שמואל המליץ להם לברוח מפולין. הם ברחו למחנה פליטים שהוקם ב"הוצ" בגרמניה. שם הוא נפגש עם סבתא רבה חנה קליגרמן. הוא פגש אותה בסיביר במקום שנקרא "קרסנוירק". הם התחתנו. בזלצבורג שבאוסטריה נולדה סבתי שרה לנדר-ולטר. סבא רבא, עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1948 והתיישב ביהוד. בשנת 1957 הוא נפטר מדום לב.
 
העלייה לארץ
עליתי לארץ בשנת 1948 לאחר השואה מאוסטרליה. משפחתי, אבי, אמי, אחי ואני ניצלנו מהשואה. פתחנו דף חדש בארץ. העלייה הייתה קשה מאוד, התחלנו במחנה עולים, בפרדס חנה, שם היינו כשישה חודשים ואחר כך מצאנו את מקומנו ביהוד.
 
פה התחלתי את סיפור חיי. מגיל שנה גרנו בבית שהערבים השאירו, מבנה עם תקרה גבוהה, רצפה מקושטת וחפצים שאספנו מאשפתות ופריטים בודדים שהצלחנו להבריח: תמונות, מזוודה ישנה, ארגז מעץ גדול (שעדיין קיים). הארגז מקש, משמש לתחפושות נמצא אצל בתי, איילת.
ילדותי עברה עליי בשמחה, בחברות, באהבה, בצניעות, בעבודה קשה וסיימתי לימודים בבית ספר יסודי במבחני "הסקר" בהצלחה. הגעתי לתיכון "שיין" בפתח תקווה. בסיומו התגייסתי לצה"ל. את בעלי הכרתי דרך אחי מאיר ז"ל ולאחר שש שנות חברות נישאנו לאחר מלחמת ששת הימים.
 
פה התחילה משפחתי. נולדו לי ילדי, איילת, אורית ושחר. יש לי שבעה נכדים. איילת ילדה 4 ילדים: סתיו, אלמוג, עמית ותאיר. אורית ילדה 3 ילדים: אריאל ,יואב ורוני.
 
הגשמת חלום
הגשמתי את חלומותי, בניתי משפחה חמה, אוהבת, מאוחדת, תומכת ונותנת.
 
חפצים בעלי ערך משמעותי עבורי
אמי, סבתא חנה לנדר הביאה תמונות מעטות, ארגז מקש גדול שנמצא אצל בתי, איילת ומשמש עד היום לאחסון תחפושות. יש גם צלחות שנשמרו מ"הגטו", קנקנים לחלב, מגרדת לימון מזכוכית יפה וזוג פמוטים.
 
השלג הראשון – אירוע משמעותי
אני זוכרת את השלג הראשון שירד ביהוד. לאימי חנה שהגיעה מפולין זה היה ברור, אך לי בתור ילדה קטנה זה היה חדש, בפעם הראשונה ראינו שלג ביהוד. יצאנו לרחוב מהבוץ, כמובן ושיחקנו. זכורה לי התחושה והמגע כמובן, וגם הריח שהיה באוויר. היה מקסים.
 שרה ולטר עם תאיר בלחסן ואריאל אבקסיס, בתכנית הקשר הרב דורי
תמונה 1
 
העשרה
יהוד ( אתר תושב)
"יהוד הוקמה בשנת 1948, בשנת 1950 הוכרזה כמועצה מקומית ראשונה לאחר קום המדינה, בשנת 1995 הוכרזה יהוד לעיר. העיר שוכנת על צומת דרכים ת"א – ירושלים ופתח תקווה – נתב"ג.הישוב הוקם באזור הכפר הערבי יהודיה, ואוכלס ע"י עולים חדשים, בהם עולים מתורכיה, מתימן, וניצולי שואת אירופה – בעיקר מביאליסטוק פולין."
 
"בשנות השישים הוקמה שכונה בדרום מזרח הישוב, כדי לקלוט מפוני מעברות ותושבים שגרו בבתים ערביים. השכונה – מכב"י – מונה כ – 800 משפחות, חלקם דיירי עמידר".
 תשע"ה

מילון

יהוד
בשנות השישים הוקמה שכונה בדרום מזרח הישוב, כדי לקלוט מפוני מעברות ותושבים שגרו בבתים ערביים. השכונה - מכב"י - מונה כ - 800 משפחות, חלקם דיירי עמידר

עבודת כפייה
עבודת כפייה היא עבודה, בדרך כלל קשה ומאומצת, אשר מבוצעת בתנאים קשים על ידי עובדים שאולצו לכך כצורה של מס (בעיקר בעת העתיקה) או באיומי אלימות, מאסר או אף מוות. עבודת כפייה מתבצעת לרוב בין כתלי כלא, או במחנה המיועד לכך ונקרא "מחנה עבודה".

ציטוטים

”ערכים חשובים בחיים נאמנות, נתינה וכבוד. “

”לא לאבד תקווה !“

הקשר הרב דורי