מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי סבא רפי לגזיאל ונטע פינקל

שמי רפאל לגזיאל אני בן 62, נולדתי ב14.1.1954 ז' בשבט. נשוי ללאה כבר 42 שנים הורה ל- 4 ילדים וסבא ל- 9 נכדים.

נולדתי וגדלתי בישראל, בעיר הרצליה להורים שעלו מטריפולי לוב ,בשכונת נווה עמל, השכונה נחשבה לדתית ואף אנחנו היינו משפחה דתית ושומרת מסורת.

אני הבן ה- 3 האמצעי מתוך 12 אחים ואחיות, מתוכם 7 בנים ו- 4 בנות. כל שנתיים נולדו לי אח או אחות חדשים, הבית היה מלא חיים ומלא שמחה ולא משעמם לרגע. נקראתי על שם המלאך רפאל, הכינוי שלי כל חיי הוא רפי ושם משפחתי הוא לגזיאל – השם מגיע מהשפה בערבית בטריפולי בה חיו הוריי, מהמילה: "גזלה" שזה איילה בעברית, בישראל עברתו את השם ל: לגזיאל. הייתי דומה לאבי והייתי עוזר לו כל יום במכולת שלו אחרי הלימודים.

את ימי ההולדת אנו מציינים בבילוי משפחתי, אם בבית ואם במסעדה טובה או בנסיעה לכותל. הייתה לי ילדות יפה ולא משעממת לאבי ז"ל הייתה מכולת בשכונה, כך שממתקים לא היו חסרים לנו אף פעם…

היינו גרים בבית דו משפחתי צמוד קרקע שהיה ממוקם על מגרש גדול ובחצר שהייתה גדולה מאוד גידלנו המון בעלי חיים ומגיל מאד צעיר טפלנו בהם. הבית עצמו היה בית לא גדול בכלל עם שלושה חדרים אבל גדולים, אחר כך אבא שלי בנה עוד חדרים אבל רוב הילדות אני זוכר שחייתי וישנתי עם האחים שלי יחד. 14 נפשות 4 בחדר, היינו צוחקים משחקים ואף פעם לא היינו לבד. בית הספר שלי היה ממש קרוב לבית והיינו בבוקר הולכים כל הילדים יחד אליו, הוא נקרא הרמבם. ליד הבית היה גם בית כנסת, הכל היה קרוב.

מאד אהבתי לשחק כדורגל והייתי שחקן טוב, בכלל האחים שלי ואני די הצטיינו בכדורגל ולימים חלק מהם הפכו לשחקנים מקצועיים בליגות מובילות. הייתי ילד שמאד אהב טבע ובעלי חיים. הייתי הולך כילד עם חברים לפרדסים, כדי לראות ציפורים. אבל גם בבית היו לנו הרבה חיות… יונים, תרנגולות בצבעים וזנים שונים, יונים, עיזים, כבשים, ואפילו חמור. אמא שלי, סבתא טוני, ידעה איך לטפל בבעלי חיים ומאד אהבה אותם, אני חושב שמשם גם אני הפכתי לאוהב בעלי חיים, הייתי עוזר לה המון בהאכלה והטיפול בהם. הילדים מבית הספר שהיה קרוב מאוד לביתי היו באים אלינו ונהנים מגן החיות הקטן שהיה לנו.

את החגים היינו חוגגים בצורה מקורית, בסוכות אבא שלי היה מקשט את הסוכה בפירות אמיתיים, ברימונים, תפוזים, תמרים ולימונים, שכמעט כולם היו גדלים אצלנו בחצר. אבא היה תולה תמונות של רבנים בדפנות הסוכה. החנוכה הייתה לנו חנוכייה גדולה על החלון כדי לפרסם את הנס וכל מי שעבר ברחוב היה רואה אותה. בפורים בכל חג הייתי מתחפש למשהו אחר.

שיר שאהבתי במיוחד ואני זוכר הוא השיר חמש שנים על מיכאל שיר שסימל את המעבר מגן חובה לכיתה א':

וגם נחליאלי קטן. בחורף היינו שרים את השיר כשראינו נחליאלי. גם היום אני שר את השיר לנכדים שלי וזוכר את המילים:

היינו משחקים כמעט כל הזמן בחוץ, אהבנו להיות בחוץ. שיחקנו בגולות ובגוגואים (גרעין פרי המשמש), עם חברים שכנים ובעיקר עם האחים שלי כי היו לי הרבה. אני חושב שגם היום מכירים את המשחקים האלו אבל משחקים בהם כבר הרבה פחות.

בגן הייתי בגן בשם חצב ולגננת שלי קראו טובה. אני זוכר שמאד אהבתי את הגננת והיא תמיד הייתה מטילה עליי משימות. הגן היה קרוב לביתי ברחוב מקביל. בבית הספר למדתי בבית ספר שנקרא הרמבם ובהפסקות לפעמים הייתי הולך הביתה ומיד חוזר לשיעור. תמיד אהבתי לשבת בשורה הראשונה כי הייתי נמוך. גבהתי רק כשגדלתי בהמשך. תמיד היו לי המון חברים והרבה ילדים היו באים הביתה לשחק איתי ועם החיות שלנו.

הייתה לי עז אחת שהייתה שלי וקראו לה שושנה, הייתי לוקח אותה לשדות כל יום, כמו שלוקחים כלב לטיול. השדות היו קרובים לביתנו. לאחר שנה שושנה המליטה לי 2 גדיים קטנים וזה שימח אותי מאד מאד.

בבית היה שמח כי כל שנתיים נולד אח חדש וזה הכניס הרבה שמחה והתחדשות לבית, אני זוכר שלמרות הצפיפות בבית נהנינו לישון יחד באותה מיטה. סבתא שלי שגרה איתנו הייתה מספרת לנו סיפורים מהראש ולא מהספרים, על הילדות שלה בחוץ לארץ וכמה היה להם קשה לשמור על יהדותם בקרב הגויים, מאוד אהבנו לשמוע את הסיפורים שלה למרות שלפעמים הם היו דמיוניים.

יום אחד הגיע אלינו מישהו עם סוס ועגלה, כאשר סיפר לנו שהוא בא לקנות מאבי את העזים וגם את שושנה שלי, התחלתי לבכות ולכעוס. צעקתי עליו שלא ייקח אותה, בסופו של דבר אבי ניכנע וויתר על המכירה, שמחנו מאוד על כך.

לא רחוק מביתנו היה בית כנסת ולידו מבנה שניקרא תלמוד תורה ובשעות אחר הצהריים היינו הולכים לשם ללמוד לקרוא בתורה עם הרבי והוא היה נותן לנו הפתעות. אבא שלי היה חזן בבית הכנסת (חזן זה שליח ציבור) וגם אני נהייתי חזן עם השנים בעקבותיו.

אני זוכר אירוע מגיל ההתבגרות, שנולדה לי אחות אחרי 6 בנים. אמא שלי ואבא שלי כל כך שמחו, גם אנחנו. עוד אירוע שאני זוכר הפעם אירוע עצוב שסבתא שלי נפטרה וכולנו היינו מאד עצובים.

כך גדלנו וחיינו בהרצליה עד שאחיי התגייסו לצבא ואחר כך אני התגייסתי. בצבא שירתתי בחיל תותחנים והייתי מעל הכותל המערבי. אני חוויתי את מלחמת ששת הימים ואת מלחמת יום כיפור כנער, אבל לא השתתפתי בהן כיוון שהייתי צעיר והתגייסתי אחרי. במלחמת ששת הימים היינו צריכים להיכנס למקלטים. המקלט היה רחוק מהבית שלי ולקח לנו כמה רגעים להגיע לשם וזה היה מאד מפחיד כי פחדנו שנפגע בדרך למקלט. זו הייתה מלחמה קצרה וניצחנו בה. אני זוכר שמחה גדולה מאד וגאווה על הצבא החזק שלנו.

בחוץ לארץ הייתי הרבה פעמים, כל הנסיעות היו לנופש וטיולים, עם המשפחה או לבד. אני מאד אוהב לנסוע לטייל, לבקר במקומות חדשים, ארצות אחרות. התחביבים שלי הם לשמוע מוזיקה,

חזנות פייטנות (שירים ששרים בשבתות ובחגים), לשחק עם הנכדים וספורט.

אני זוכר שהייתי עם הבנות הקטנות שלי בחוץ לארץ בדיסנילנד ופחדתי מהמתקנים אבל הייתי צריך לעלות עליהם עם הבנות ולהראות שאני לא פוחד…

הקמת משפחתי: את לאה, לילי, אשתי הכרתי כשהיינו בני נוער ממש צעירים. היא למדה בפנימייה חקלאית והגיעה מלוד, שם היא גרה, להרצליה. החברה שלה הייתה מהרצליה וכשראיתי את לאה ביקשתי שתכיר לי אותה. התחתנו ב 1974 כשהייתי בן 19 חייל. החתונה התקיימה באולמי רון בהרצליה, אז לא היו עושים מסיבות כאלו כמו היום. שנה אחר כך נולדה הבת הבכורה שלנו, גלי.

היום אני מנהל משרד תיווך. למדתי 12 שנות לימוד ורציתי ללמוד יותר ולהיות עורך דין. היום אני בעיקר לומד כל ערב גמרא ומשנה, קורא בתורה ונכנס יותר לתחום החזנות והפייטנות. כל הילדים שלי חיים בארץ.

בתמונה מבית החולים 1.2.2005 פגישה ראשונה בין סבא רפי לנכדה הראשונה – אני   

הזוית האישית

אני חושב שככל שלומדים יותר ומשקיעים יותר זה תורם להתקדמות והצלחה בחיים.