מאגר סיפורי מורשת

רפאל ברגמן מספר לנכד מיכאל: "נולדתי בפולין, בתאריך 29 לדצמבר 1940, עליתי לארץ בשנת 1951"

ביתי ושפחתי

אני ושתי אחיותיי נולדנו להורים ניצולי שואה אני מציין זאת בתחילת הסיפור, מפני שלגדול במשפחה כזו עם עומסים וקשיים היה לנו מאוד קשה להתמודד. יש לזכור זאת מפני שהיינו עדיין ילדים קטנים.

תעודת העולה של הורי

אני ומשפחתי עלינו לארץ בשנת 1951 , עלינו מפולין שהייתה הרוס. מיד לאחר שהגענו לארץ, היפנו אותנו למקום קליטה שניקרא שער העלייה (ליד חיפה). למקום הזה הופנו עוד עולים שהיגיעו ממקומות שונים.

 סבא, מיכאל גורדון בילדותו

החיים בשער העלייה היו קשים מאוד גרנו באוהל עם עוד בערך שלוש משפחות. בחודשי החורף היה באוהל קר מאוד ודליפות מי הגשם חדרו פנימה. גם תנאי התברואה היו ירודים מאוד ועקב זאת חלו ילדים ומבוגרים רבים במחלות שונות.

לאחר שלושה חודשים נודע להורי כי קרובי משפחה מנסים להגיע לארץ ,הם אומנם  הצליחו לעלות לארץ אבל מיד עם הגעתם, הם נעצרו על ידי חיילי המנדט הבריטי והוגלו מיד לקפריסין.  שם הושמו במחנה  מעצר, הסגר. עם הכרזת האום על הקמתה של ארץ ישראל למדינת היהודים, פרצו קרבות עזים בין הערבים ובין התושבים היהודים שהיו בארץ. היהודים אז בארץ היו מעטים, גם כלי הנשק ותחמושת היו במחסור ולמרות זאת היה ניצחון גדול של היהודים. עקב הניצחון ברחו רוב התושבים הערבים מיפו כך שנשארו שם הרבה בתים נטושים.

בסוף 1948 עם סיום המנדט הבריטי הורשו קרובי משפחתנו שעלו לארץ והוגלו לקפריסין, לחזור לארץ והם התיישבו ביפו. קרובי המשפחה שלנו קלטו אותנו אליהם, והתארחנו אצלם ביפו. חיינו יחד שתי המשפחות בשותפות. אומנם גרנו מעט זמן שם, אבל גם שם היו חיים קשים וגרנו בצפיפות רבה.

בשנת 1953 עברנו לגור בגבעת שמואל. שם גרנו בצריף. אבא נקלט בעבודה מסודרת והחיים הפכו לנוחים יותר. באותה תקופה נרשמנו לבית הספר. אני ואחיותיי התחלנו ללמוד, קבלנו שיעורי עזר בכל המקצועות שהתקשינו בהם.

עם סיום הלימודים בבית הספר היסודי, אחיותיי נרשמו ללימודים בבית ספר תיכון ואילו אני נרשמתי לבית ספר מקצועי. הלימודים בבית ספר זה נמשכו שלוש שנים. בסיום הלימודים התגייסתי לצבע ושם שירתתי ביחידת שיריון.

עם שחרורי מהצבא עבדתי במפעל מתכת שהיה מייצר רכיבי צבע עבור צה"ל ובעזרת המשכורת הקטנה שקיבלתי מימנתי את לימודי ולמדתי חשמל ואלקטרוניקה ברמה גבוה. עם קבלת תעודת ההסמכה שלי התקבלתי לעבוד במפעל גדול העוסק באלקטרוניקה. גם אחיותיי גמרו ללמוד בהצלחה וגם הן התחילו לעבוד כמורות בבית ספר יסודי ברמת גם מצבנו הכלכלי השתפר.

כעבור כמה שנים נישאתי, אישתי ואני עבדנו וחסכנו מעט כסף מחסכונות אלו ומעזרת ההורים רכשנו דירה קטנה. כעבור כמה שנים נולדו לנו שני ילדים בן ובת. בתנו נישאה ונולדו לה שלושה ילדים, הנכדים שלנו.

רפאל, נכדי עוזר לי עתה להעלות את סיפורי. אנחנו משתתפים השנה, תשע"ה, בתכנית הקשר הרב דורי. אני מספר את סיפורי לרפאל והוא מלמד אותי לעבוד על המחשב.

התכנית בהדרכתה של המנחה שרה לאוטמן