מאגר סיפורי מורשת

שמי הני קרניאל. נולדתי בירושלים בראשית מלחמת העולם השנייה, בשנת ת"ש (1940), להוריי ניסן ושיינדל הולצמן.

ירושלים של פעם

ירושלים של אז לא הייתה דומה לירושלים של היום. ירושלים ידעה אז רעב, מלחמות, צפיפות, מחסור בחשמל ומים.

באותה תקופה לא היו לתושבים ברזים ואמבטיות בבית, אלא בור מים משותף בחצר ממנו היו שואבים מים לשתייה, למקלחת, לשטיפת הרצפה, לכביסה ועוד. הבורות היו מתמלאים בחורף, ומימיהם הספיקו לכל השנה. רק בסוף הקיץ היו הבורות מתייבשים לגמרי, ואז היו התושבים מנקים אותם ומכינים אותם לקראת הגשם. אנחנו השתמשנו בבור המים שהיה בחצר הבית שלנו. גם אני הייתי  מידי פעם מעלה מים בדלי…. אך עדיין היו אזורים בעיר ירושלים שבהם גם  בורות לא היו.

לא זכינו ליהנות מחשמל ומכול המכשירים החשמליים שאנחנו נהנים היום. לתאורת הבית השתמשנו בעששיות. לבישול השתמשנו בפתיליות נפט, ואת הבגדים המלוכלכים כיבסנו בדוד מים רותחים  שהרתחנו בפרימוס. לכיבוס הבגדים היה "יום כביסה", יום קבוע בשבוע, בו היינו עובדות קשה. לא קיבלנו בו ארוחה חמה ומבושלת, רק כריכים.

ארץ ישראל תחת השלטון הבריטי ומלחמת השחרור

באותה תקופה האנגלים שלטו בארץ. הם הגבילו כניסתם של העולים לארץ. בתקופה זו הגיעו פליטי שואה רבים. אולם האנגלים לא איפשרו את כניסתם, ואת רובם הם שלחו לקפריסין או לארץ ממנה הגיעו. התנהלות האנגלים גרמה לתושביה היהודים להקים מחתרות כמו 'ההגנה', 'אצל' ו'לח"י' שנלחמו באנגלים בצורות שונות במטרה שיעזבו את הארץ, וכן, כדי להגן על הישוב היהודי מפני הערבים שהתנכלו ליהודים.

מלחמת ששת הימים

'מלחמת ששת הימים' הייתה המלחמה השלישית שחוויתי. הייתי נשואה כבר לבעלי עמוס, אם לשני ילדים מתוקים, בני שלוש וחמש. גרנו אז בכפר מימון, שם היינו בשליחות הרבי מליובאוויטש, ועסקנו בחינוך ילדי ישראל. בחסדי שמיים המלחמה הסתיימה בניצחון מוחלט לישראל.

מכפר מימון לכפר חב"ד

לאחר המלחמה הבאה, 'מלחמת יום הכיפורים', הרבי הורה לנו לעבור מכפר מימון לכפר חב"ד. אז כבר הייתי אם לשבעה ילדים. בכפר חב"ד המשכנו, אני ובעלי, לעסוק בהוראה. בעלי היה מורה ומנהל בתי ספר חב"ד ואני הייתי מורה בתיכון בית רבקה בכפר חב"ד ב'.

בשנת תשל"ו (1976), כשנה לאחר שעברנו לכפר חב"ד, זכיתי להיות אצל הרבי בפעם הראשונה, לצד בעלי. השהייה שם הייתה מרוממת ומיוחדת, זכינו למספר קרובים מהרבי.

אחרי מספר שנים טובות של הוראה בכפר חב"ד, פנה אלי בשנת תשנ"א יו"ר וועד נחלת הר חב"ד- ועד שכונת חב"ד שבקריית מלאכי, בבקשה לנהל את תיכון 'בית חנה' שבשכונה.כמובן, שסירבתי. לא הייתי מעוניינת בתפקיד זה. מה גם, שבאותו זמן הייתי מורה במכללת 'בית רבקה' ולא ראיתי כל צורך להחליף את מקום עבודתי.

תשובת הרבי לקבלת הניהול

חברי ה'וועד', בתגובה, מסרו לי כי הם יכתבו לרבי על בקשתם ועל סירובי. הם הוסיפו שהם ישלחו את המכתב יחד עם הרב ירוסלבסקי, רבה של שכונת חב"ד, שנסע לשהות אצל הרבי בחג השבועות.

אמרתי להם כי הם מצידם יכולים לכתוב את המכתב, אך אני, לצערי או לצערם, לא אוכל לקבל את התפקיד. כששקלתי את העניין החלטתי, גם אני, לכתוב מכתב לרבי. ניגשתי לכתיבה, נימקתי ופירטתי במכתב על הסירוב שלי לקבל את התפקיד. המכתב התארך עד לאורך של מספר עמודים. את המכתב שלחתי לרבי עם הרב מרדכי שמואל אשכנזי – רבה של כפר חב"ד שאף הוא, בדומה לרב ירוסלבסקי, נסע לרבי בחג. שני מכתבים הגיעו לרבי בערב החג – האחד עם בקשה והשני עם התנגדות.

את החג תכננו לחגוג אצל ביתי הנשואה, נאווה גליס, שליחת הרבי לעיר דימונה. כשהגענו לדימונה בערב החג, כשהייתי עדיין ברכב, צעקה לי בתי מהחלון כי התקבלה עבורי תשובה מהרבי. (התשובה עברה דרך משפחת סגל מעפולה שהייתה מקבלת את תשובות הרבי ומעבירה לאנשים שציפו להם). התשובה הייתה: "לקבל הניהול, אזכיר על הציון". מיד הבנתי כמובן שאת התפקיד הזה אני צריכה לקבל. הרבי אמר וכך ייעשה!

ניהול בית חנה

כך, בשנת תשנ"ב, התחלתי לנהל את התיכון. בדרך היו הרבה מאוד קשיים. אך בכולם ראינו את העזרה הניסית וההדרכה של הרבי.

אחד הקשיים היה מול משרד החינוך. הייתי צריכה להיפגש עם אחד המפקחים הראשיים במשרד. כשנפגשנו הוא מיד זיהה אותי ושאל "את המנהלת של תיכון בית חנה בקריית מלאכי??". מסתבר שאנחנו מכירים אותו, אני ומשפחתי, עוד מכפר מימון, כאשר פעלנו שם בשליחות הרבי. עניתי לו שכן, שהרבי הורה לי לקבל את התפקיד ואני מנהלת את בית הספר מתוך שליחותו. אותו מפקח התרשם והבטיח לי, שיעזור בכל הקשיים והוא בהחלט עזר.

ראינו מאז שינוי לטובה והצלחה רבה. מסתבר, שהכרנו בתקופתנו בכפר מימון מספר אנשי חינוך בעמדות מפתח והם עזרו לנו רבות. נפגשנו גם, בהשגחה פרטית, בהרבה תלמידים של בעלי בישיבה התיכונית, שעזרו לנו מאוד.

את התיכון ניהלתי במשך 17 שנים, בין תשנ"ב עד תשס"ח. במשך כל השנים הרגשתי כיצד הרבי מוליך אותי בדרך כל הזמן, בהשגחה פרטית מופלאה.

זכיתי, ברוך ה', למשפחה מפוארת, עם ילדים ונכדים הפזורים ברחבי העולם בשליחות הרבי. שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה, נאו!

הזוית האישית

שרי קרניאל ואסתר מזרחי: תודה רבה! נהנינו מאוד!!