מאגר סיפורי מורשת

שירותי הסדיר בצבא, התקופה שבה הדברים אמורים להתקיים, קשורה לשנים הראשונות של המדינה כשהייתי חדור במוטיבציה לתרומה בצבא.

לפעילות בגדנ"ע (גדודי נוער) יצאתי בחופש הגדול בין כיתה יא'-יב' והשתתפתי בקורס מפקדי כיתות בגדנ"ע שנמשך חודשיים במהלך כל החופש. הקורס היה קשה מאד והכין אותי לקראת הצבא.

בצבא הסדיר התגייסתי  ישר לקורס מפקדי כיתות, הקורס היה קשה ומפרך אבל ההכנה שקיבלתי בגדנ"ע מאד עזרה לי וגיליתי בו נחישות, סבל, סבל גופני ומשמעת מים. בסיום הקורס הייתי בקבוצה שקיימה תחרות של הליכת דחק (הליכה מהירה מאד אך לא ריצה) עם חגור קרב מלא ובסיומה קיבלנו מקום ראשון בצה"ל וקיבלתי על כך מדליית זהב.

סיימתי את הקורס כחניך מצטיין. ושובצתי כמפקד כיתה בקורס המכים הבא.

הקורס הזה גם כן היה אחד מהקשים שהיה בצה"ל באותה תקופה השתתפו בו כל חיילות חי"ר (חיל רגלים) בהם יחידות מובחרות :צנחנים וגולני.

הקורס עבורם היה קשה מאד והם ציינו בכל הזדמנות למפקדים שלהם שאינם רוצים להשתתף בקורס המ"כים של הנח"ל. אני בסיום הקורס חשבתי שאוכל לצאת לתפקיד קצת פחות קשה ביחידה אחרת בנח"ל, אבל מפקדי חשבו אחרת, כי הייתי מפקד כל כך טוב ולכן העלו אותי בדרגה לסמל וקבעו אותי לסמל מחלקה בקורס מ"כים נוסף.

בסיום הקורס הזה יצאתי לחופשה קצרה בקיבוץ שאותו מאוד אהבתי ומאוד התגעגעתי כי במשך כל תקופת השירות קיבלתי מעט מאוד חופש ורציתי לחזור לקיבוץ מתוך רצון להשתלב בעבודה. תוך כדי היותי בחופשה קיבלתי הודעה שעליי לצאת לקורס קצינים. התנגדתי לצאת לקורס כיוון שידעתי שהדבר יחייב אותי לחתימה על קבע כדי למלא יתרת שירות נדרשת אחרי קורס קצינים. התחיל לחץ עליי קשה מאוד מצד מפקדים בכירים בנח"ל ובצבא כדי שאחתום. על אף הלחץ הרב שהופעל עליי התנגדתי ולא חתמתי, למרות זאת זומנתי לקורס ופעמיים במשך הקורס נקראתי למפקד הקורס ונאמר לי שיסלקו אותי מהקורס במידה ולא אחתום. לא הצליחו לשבור אותי! נשארתי בקורס וסיימתי את הקורס כחניך מצטיין. לאור זאת, אחרי שסיימתי את הקורס המשיך עליי הלחץ לחתימה כיוון שיעדו אותי להיות מפקד מחלקה בקורס המ"כים שאמור היה להיפתח בקרוב.

אני הבנתי שלא אוכל עוד לסרב באופן אישי והעברתי את הבעיה לקיבוץ אמרתי למפקדי: "תפנו לקיבוץ במידה והוא יאשר את חתימתי לקבע אקבל זאת".

הקיבוץ לא אישר את המשך שירותי בצבא הקבע, מתוך מחשבה שחשוב מאוד שאחזור לקיבוץ בהקדם כדי להיכנס לעול העבודה בקיבוץ. הצבא לא וויתר ועמד על כך שאני אקבל את תפקיד מפקד מחלקה בקורס המ"כים הקרוב של הנח"ל והטיל עליי צו 8 המטיל עלייך חובה להמשיך בצבא והוא חתום ע"י שר הביטחון דוד בן גוריון.

את הדרגה אחרי הקורס העניק לי ראש הממשלה דוד בן גוריון. הגעתי לכך מתוך כוח הרצון שגייסתי מתוכי כדי שתרומתי לצבא בעת שירותי תהיה מקסימלית. לאחר הקורס הובלתי את המחלקה איתה עברתי את קורס הקצינים במצעד בירושלים.

על אף שהוכרחתי  להמשיך את השירות הסדיר בשירות נוסף כמתנדב עשיתי מלאכה נאמנה כמפקד והוצאתי מפקדי כיתות לתפארת. לאחר שהשתחררתי מהסדיר זומנתי למילואים למלחמת" קדש"  ובהמשך השתתפתי כמפקד בתפקידים שונים בכל מלחמות ישראל וכפי שאתם רואים אני נשארתי בחיים.

אני מעביר לכם, הדור הצעיר, עשה הכל כדי למצות את כל מה שיש בך, למען התפקידים שאתה ממלא!

התייחסתי לתפקיד כשליחות מתוך אמונה כי התיישבות בכל חלקי הארך וביטחון שלובים זה בזה ומתקיימת בניהם מערכת של יחסי גומלין הדוקה. תושבי היישובים נדרשים לשמור על היישוב ולאבטח את עצמם בעוד המערכת הביטחונית הממלכתית (צה"ל ,משטרה, מג"ב) מסייעים בהקצאת מרכיבי ביטחון ואמצעים מסייעים. הדבר חל לגבי תחומי היישוב בו אנו גרים אך בו זמנית השטחים החקלאיים חשופים ופרוצים. מונח בהם רכוש גדול הכולל יבולים, צנרת, בע"ח, כלים חקלאיים. אלה קורצים לכל גנב וכאלה היו רבים.

התנדבות כערך בעל משמעות- אני רואה בהתנדבות ערך בעל חשיבות רבה בכל נושא. אנשים המוכנים להתנדב למען הקהילה, היישוב בו הם חיים או עזרה לאנשים מוגבלים הם אנשים איכותיים, התרומה והעזרה הניתנת על ידם היא רבה. במקביל הם תורמים גם לעצמם הרבה סיפוק מעצם הנתינה. כאן במסגרת התכנית אביא לפניכם סיפור של התנדבות בתחום בו אני עסקתי שהתחיל בקנה מידה קטן והתפתח לממדים גדולים בהיקף ארצי. אני נכנסתי לתפקיד רכז ביטחון של המועצות האזוריות בהם כלולים כל היישובים הכפריים.

כמו כן, הדרכים המובילות אל היישובים ולשטחים החקלאיים פתוחות לכל, ללא הבדל בין גנב או חלילה מחבל או מתנקש, המגיע על מנת לבצע פיגוע וכאלה לא חסרו באותה התקופה. כשנכנסתי לתפקיד במגירת שולחני מצאתי הצעה לבנות כוח שיטור כפרי של מתנדבים שיפעלו בפיקוד מג"ב (משמר גבול) הממונה על הביטחון במגזר הכפרי. תפקידו של הכוח הוא לבצע סיורים בשטחים החקלאים ובדרכים המובילות אליהן. הרעיון ממש תפס אותי והחלטתי "להרים את הכפפה". התחלתי לפעול ביחד עם כל גורמי הביטחון הממלכתיים כדי להוציא הצעה זו אל הפועל. ההתחלה הייתה מאד צנועה, מספר קטן של מועצות אזוריות נרתם לנושא בסה"כ בכל הארץ היו ארבעה ג'יפים מיועדים למטרה זו וארבע מאות מתנדבים.

פרויקט התנדבות זה קיבל את השם מתמי"דים (מתנדבים במדים) הפעילות הראשונה שביצעתי לקידום הנושא הייתה פגישה עם השר לביטחון פנים, עוזר השר להתיישבות וראש היחידה להתיישבות במשרד הביטחון. בפגישה זו הושגה הבנה ותמיכה בנושא. נקבעה כמות  של ג'יפים לסיור שיסופקו בכפוף לכך שנעמיד אנחנו את מספר המתנדבים הדרוש. מעודד מאד מהתוצאה, נרתמתי ביחד עם מג "ב והקבט"ים (קציני הביטחון במועצות האזוריות) לשכנע תושבים ביישובים להתנדב ליחידת המתמי"דים. ההיענות הייתה עצומה ואושרה ההנחה כי להקף ההתנדבות יש קשר ישיר בהעמדת האמצעים שיאפשרו פעולה משמעותית ותורמת בשטח.

פריצת דרך זו הייתה צעד גדול קדימה. התושבים הבינו כי קיים צורך לקיים אבטחה עצמית במעגל שמחוץ ליישוב. עצם העובדה שמתקיימים סיורים בלילה יש תרומה משמעותית לביטחון הכללי הן של היישובים והן לכלל תושבי ישראל הימים של אותה תקופה התאפיינו בחדירות של מחבלים ומפגעים שגרמו לפיצוצים באוטובוסים, במקומות ציבוריים שגרמו לעם ישראל הרבה הרוגים ופצועים.

לאור מציאות זו ההערכה למתמי"דים עלתה מאד. הוקצו אמצעים נוספים, נקבע בסיס הפעלה עם מפקד בכל מועצה אזורית המפעיל את המתמי"דים בתחומי המועצה במסגרת מג"ב. בסיס זה פועל באזורים חשודים ובמקומות המיועדים לפורענות.

הנה דוגמא לאחד המקרים: שני שוטרי מג"ב וארבעה מתנדבים מנעו לפנות בוקר "מגה פיגוע" (פיגוע גדול), הם היו במקום הנכון בזמן הנכון.בשעה 01:00 הבחין הסיור בשתי מכוניות הנוסעות בדרך עפר המובילה מאזור יהודה ושומרון לתוך השטח מעבר לקו הירוק. כאשר מכוניות אלה התקרבו אליהם, הם הדליקו את אורות הג'יפ ואת המנורה הכחולה. המכוניות פתחו מיד בנסיעה מהירה בכדי להתחמק. התחיל מרדף אחרי המכוניות הבורחות אשר נעצרו, הנהגים ברחו והמכוניות ננטשו. הן הוגדרו כרכב חשוד, הוזמן חבלן משטרה ונמצאו ברכב ארבע מאות ק"ג של חומר נפץ שהיה מיועד לביצוע פיגוע גדול. בוצע פיצוץ מבוקר ואז הבינו המתנדבים את גודל הפיגוע שנמנע. כמו כן, הבינו כי בהיותם באותו זמן בשטח ניצלו חייהם של הרבה מאד אנשים. אחרי הצהריים הוענקו להם תעודות הוכרה ע"י ראש הממשלה, השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה. המתנדבים היו מאוד גאים במעשיהם. אירוע זה הגביר את הרצון של אנשי הביטחון להגדיל את יחידות המתמי"ד. הוקצו אמצעים רבים נוספים, גדל מאוד מספרם של המתנדבים ובסיום תפקידי כרכז הביטחון במועצות האזוריות מספר המתנדבים למטרה זו הגיע ל-8000  ומספר הג'יפים ל-96.

בכל המועצות הוקמו בסיסי הפעלה למתנדבים. כל זאת הושג כתוצאה מנכונותם של התושבים להתנדב. בסיום תפקידי העברתי מילות פרדה למתנדבים. כאן הציטוט למילות הפרדה הידד למתנדבים במג"ב המונים כיום שמונה אלפים: "אתם בהחלט אנשים מאוד מיוחדים. המוכנים בערב על הבית החמים, לצאת לסיורי שטח בימי חמסין וגם בגשמים. לעת ערב אתם על הג'יפ עולים בשלשות יוצאים לשטח למחסום, מארב וגם תצפיות זה לא רק בנים זה כולל גם בנות היוצאות לשטח ומכל פעילות נדרשת אינן נרתעות. תופעת ההתנדבות אצלכם ראויה למלוא ההערכה. אתם היהלום בכתר שיוצא מתוך הקהילה. תפקידכם להיות כוח למניעה, בהיותכם בשטח אתם בכל אירוע נותנים תגובה. במציאות הנוכחית ידידי המתמידים אתם במועצה בכוח העיקרי ההכרות עם השטח והשמירה על הבית לכן זה הנשק האישי. בכל הודעה על כוננות אתם הראשונים בצומת למניעת חדירת מפגעים, גנבים או חלילה מכוניות תופת. כל שנעשה על ידכם ועוד יעשה בעתיד קבלו מלוא החופן הערכה אך זכרו כי תמיד נשאף ליותר כי אולי זה לא מספיק יש לשאוף לשפר, ליעל ולשכלל  כדי להקדים את אויבנו אשר אותנו רוצים לחסל. בסיום ידידי המתמידים אני אתכם לא עוזב אני ממשיך להיות מתנדב. ולכן ידידי הצעירים אמצו ההתנדבות כדרך חיים. תזכו לעניין ,סיפוק, הערכה ,אהבה ושפע חיוכים."