מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משיראז לבית שאן

בית שאן של פעם
שושנה, אליעזר ואליאור
למרות הקושי נשארנו בבית שאן וגידלנו דור נהדר להתפאר

בקיץ שנת 1958 עלינו לארץ הקודש מתוך מניעים ציוניים. חשבנו שיהודים צריכים לגור בארץ ישראל.
ערב אחד בבא הגיע הביתה ואמר לי לארוז ציוד נחוץ כי החליט "לעשות עלייה".
בטהרן חיינו היו טובים לא חסר לנו דבר, שמענו כי הסוכנות היהודית מארגנת עלייה והחלטנו להצטרף, לבבא הייתה סיבה נוספת, היה אח קטן שעלה במסגרת עליית הנוער וההסתגלות בארץ הייתה לו קשה. תוך שבוע ימים ארזנו ציוד בסיסי ומספר חפצים חשובים אותם נצטרך לשימוש בארץ (פתילייה, פרימוס עששית, אופניים, כלי-בית, מכונת תפירה, מכונה לטחינת בשר, שטיחים, שמיכות, תכשיטים, שעונים ועוד מספר פריטים יקרים אותם תכננו למכור בארץ על מנת להתפרנס). לא ידענו שבארץ יש שממה ושיממון, מדבר וישימון.
מכרנו את הבית עם תכולתו ליהודי, שהיה המום מהמחיר הנמוך- הכל כדי לעלות לארץ ישראל.
 
במטוס היו הרבה מאוד יהודים שעלו במסגרת הסוכנות היהודית ועליית הנוער. כולם חדורי מוטיבציה, התלהבות והתרגשות רבה, כי הרי זוהי בחירתם, אך כשהגענו לארץ הייתה לנו אכזבה גדולה.
הגענו לבית שאן.
 
ביום שישי בישלתי אוכל לקראת שבת עם הסירים והפרימוס שהבאנו מחו"ל בערב שבת אכלנו ואת האוכל שנשאר לשבת, הנחתי על השיש ב"מטבח", לא היה מקרר. בבוקר שבת כשהתעוררתי חשכו עיני, ראיתי שכל הסירים מלאי ג'וקים כל האוכל שכל כך טרחתי להכינו נזרק לפח.
לתינוקות לא היה אוכל מיוחד ומי שרצה להשיג אוכל כמו מטרנה, צריך לנסוע  לחיפה או לתל-אביב על מנת להשיגו. ילדיי היו רגישים לחלב רגיל.
בבא קנה בדים כדי שאוכל לתפור שמלות לנשים וקיבלתי בתמורה תלושי מזון וחפצים נחוצים. גם את יתר החפצים היקרים שהבאנו מחו"ל מכר בבא וכך התאפשר לנו לקנות מה שרצינו.
היה קשה לנו לקבל את הדלות ולרדת ברמת החיים שאליה התרגלנו באירן. כחודש לאחר שעלינו קבל סבא עבודה. הוא הלך לעבודה עם חליפה מחוייטת, כשהגיע לנקודת האיסוף ראה משאית עם אנשים לבושים בבלואים, כולם צחקו למראה המהודר. הוא לא ידע כי נשלח לעבודת סיקול אבנים, קטיף כותנה ועבודות חקלאיות. הוא חזר מאוכזב הביתה ושנינו בכינו כמו תינוקות לנוכח המציאות הקשה שנקלענו אליה. לא הבנו לאן הגענו לארץ ישראל או לגיהנום.  ובכל זאת המשיך בעבודה כי לא הייתה ברירה, צריך לפרנס את המשפחה ולדאוג לצרכי התינוקות.
 
היה לנו מזל גדול כי עוד עולים הגיעו מאירן ויצרנו קבוצת תמיכה קבוצתית. הם עודדו אותנו. בשעות הערב נהגנו להתרכז בבתים אחד של השני ותמכנו איש ברעהו. ספרנו בדיחות, צחקנו על גורלנו והעלינו חוויות משותפות. ברבות השנים עברנו לבתים עם תנאים טובים יותר שהיו בהם מים זורמים וחשמל המשפחה התרחבה והעמקנו שורשים. הייתה בעייה של תקשורת בינינו לבין אנשי החינוך, כי לא דברנו עברית.  לי היה רצון גדול ללמוד עברית. הקמנו קבוצה של חמש שנים  ומורה מבוגרת מקיבוץ בית אלפא לימדה אותנו עברית. למרות שהיו לי שני תינוקות לא וויתרתי על השיעורים.  לאחר זמן נפתח אולפן מסודר ושם למדתי לקרוא ולכתוב. לאחר שנים זכינו במורה חיילת שלימדה אותנו באופן פרטי בבתים. כל ילדי רכשו השכלה אקדמאית. עזרתי לבבא בפרנסה על ידי תפירה לנשים. כמו כן התמזל המזל והגננת בגן סמוך לבית בקשה ממני להחליף את עוזרת הגננת בהיעדרותה.  נרקמה מערכת יחסים מיוחדת ביני לבית הגננת רחלי איינהורן מקיבוץ שדה נחום והיא הציעה שאעבוד בגן באופן קבוע. כך הפכתי לעוזרת גננת בגן הסמוך.
 בנינו בית חם ואוהב ונתנו לילדינו את כל מה שיכולנו לתת. שמרנו על משפחה חמה ומלוכדת ועל בית פתוח גם לדורות הבאים.

מילון

פרימוס
כירה שיש לה מבער נפט- הנפט במיכל שדוחסים בו אויר, כך שהדלק עולה בלחץ, מתחמם בצינורות הנמצאים במרכז הלהבה וניתז דרך נחיר היוצר תרסיס שבוער בלהבה חמה.

ציטוטים

”שמרו על משפחה מלוכדת ותמכו אחד בשני“

הקשר הרב דורי