מאגר סיפורי מורשת

"הקשר הרב דורי" של סבתא יוספה בן יוסף והנכד סער זילברשטיין

שמי סער, אני תלמיד בכיתה ה' בבית הספר איינשטיין בחיפה. סבתא שלי ואני משתתפים בתכנית "הקשר הרב דורי". אני מספר כאן את סיפור החיים המעניין שלה ושל משפחתה, ואת סיפור החיים בישראל בזמן קום המדינה. לסבתא שלי קוראים יוספה על שם סבא שלה יוסף, הנה סיפורה, תהנו!

חלק א' בבית ההורים

"נולדתי בישראל בעיר חיפה, גדלתי בקריית חיים שנמצאת סמוך לחיפה .הבית היה מאוד צנוע היו בו שני חדרים, חדר אחד שימש כסלון וכחדר שינה להורים והחדר השני שימש אותי ואת אחותי. כמו כן היה המטבח שבו בישלו וגם אכלו. חדר השירותים כלל גם את המקלחת ובו גם כיבסו. הייתה חצר גדולה ובה שיחקתי עם חברותי . בקרבת מקום היה ים ולא זכור לי שהיה בית כנסת בסביבה.

שמותיהם של הורי, שרה ויעקוב הרצהפט ז"ל, לאחותי קוראים נחמה. לאבי הייתה חנות גדולה לכלי בית ומטבח, ואימי הייתה עקרת בית. בחצר הבית היה לול תרנגולות ואימי גידלה אותם ומכרה את הביצים שהטילו לצרכנייה הקרובה כדי לעזור בכלכלת המשפחה. כמו כן גידלו ההורים שלי אווזים ומכרו אותם.

אבי היה עסוק מאוד בעסקיו גם אחרי שחזר מעבודתו. אימי עבדה קשה בבית. האוכל היה מאוד צנוע, לפי היכולות. את המצרכים קנו בצרכנייה. קנו לחם, חלב, גבינה, בשר קנו רק לשבת ואת הירקות גידלו בגינה.

הורי ואחותי שרדו את השואה

ההורים של סבתא: שרה ויעקב הרצהפט

סבתא שלי (מקדימה) עם ההורים שלה ואחותה נחמה

חלק ב' זיכרונות ילדות

"החברים שלי היו הילדים של השכנים. הבתים היו סמוכים והחברים היו בגילים שונים, היו לי שתי חברות טובות גליה ושולה וגם עוד חברות אחרות. משחקי הילדות היו קלאס, חמש אבנים, בלורות (גולות) ארבע מקלות, מחבואים, תופסת, חבל, משחקי כדור (מחניים "עמודו") ועוד. בשעות הפנאי שיחקתי עם חברים בחוץ, רכבתי על אופניים.

למדתי בבית הספר א. ד. גורדון. המקצועות שנלמדו אז: עברית, חשבון, גאוגרפיה, אנגלית, היסטוריה, חיבור. היחסים עם המורים היו יחסים של כבוד. אף פעם לא התייחסנו אל המורים כאל חברים, כשהם נכנסו לכיתה היה צריך לקום. המשמעת הייתה חזקה והעונש היה להביא את ההורים. לא הייתה אז תלבושת אחידה. היו טיולים ומסיבות. במיוחד אני זוכרת את המורה לגאוגרפיה קראו לה חסייה. המקצוע האהוב עלי היה חשבון. המקצוע השנוא עלי היה היסטוריה. בבית הספר היה חדר אוכל. ואכלו בו הילדים מעוטי היכולת. המאכל האהוב עלי היה ממתקים.

הייתי חברה בתנועת נוער, תנועת הנוער שלי הייתה "התנועה המאוחדת" הצטרפתי אליה בכיתה ו'. למקום בו היו נפגשים קראו ה" קן" ,היו שם פעולות שבהם שוחחנו על נושאים שהיו קשורים לתקופה, וכמו כן שרנו רקדנו והיו פעילויות ספורט."

סבתא עם חברתה שולה

עם חברתה גליה 

חלק ג': זיכרונות משנות העשרים

"בגיל 14 עזבתי את תנועת הנוער והצטרפתי לחברה סלונית. בחברה הסלונית היו נפגשים בנים ובנות בימי שישי בערב באחד הבתים, היו מביאים פטיפון ותקליטים והיו רוקדים כל הערב ריקודים סלונים(סלואו, טנגו, פסדובלה , רוק אנד רול, צ'ה צ'ה צ'ה ) . הזמרים של אותה תקופה: אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד, ניל סדקה, פול אנקה. הלהקות היו: הצלליות, החיפושיות. כל היצירות והשירים היו אהובים עלי. הבילוי בימי שישי היה ללכת למסיבות , בשבתות הלכנו לקולנוע ובילוי נוסף היה ללכת לאכול פלאפל עם החברים. אמצעי תקשורת היה טלפון ציבורי(בבתים עדיין לא היה טלפון). כדי להתקשר היו משתמשים באסימונים ובמטבעות משך השיחה נמשך לפי כמות האסימונים והמטבעות שהוכנסו לחריץ הטלפון הציבורי".

חלק ד': איך נרקם הקשר בין גבר לאישה, מה היה אופי היחסים בין הורים לילדים.

"היינו נפגשים במסגרת הבילוי החברתי ואז כאשר בת מצאה חן בעיני בן או להפך היה נהוג שהבן מבקש "חברות" מהבת. אם היא הסכימה הם הפכו לחברים ואז בילו יחד. כשהחבר שלי רצה לפגוש אותי הוא הגיע רכוב על אופניים והיה שורק לי שריקה מוכרת וקבועה. בפגישות הראשונות היינו הולכים יד ביד ורק אחרי חודש חודשים היינו מתנשקים. אופי היחסים בין ההורים לילדים באופן כללי היה ריחוק ומשמעת.

אני הייתי קשורה לאימא שלי ולכן היו לנו יחסי קרבה אבל הייתה משמעת חזקה גם מאבי. עם ההורים שלי דיברתי על לימודים ועל אירועי יום יום אבל על היחסים עם החבר אי אפשר היה לדבר ולא שיתפתי את ההורים. כמשפחה היו ארוחות ערב משותפות ולפעמים גם ביקרנו מכרים.

חלק ה': הקמת משפחה

למדתי בבית הספר להנדסאים בטכניון – כימיה. במסגרת הלימודים נשלחתי להשתלם במשך חצי שנה במעבדה כימית ברחובות. סבא אלי ז"ל סיים לימודי כימיה באוניברסיטת בר אילן והחל לעבוד באותה מעבדה כימית ושם נפגשנו. לאחר סיום הלימודים החלטנו להינשא ובשנת הנישואים הראשונה התגוררנו ועבדנו בבאר שבע."

נולדו לנו 3 ילדים: אייל לימור ושרון.

אייל מהנדס מזון עובד עם חברת M&M-מתגורר ביוקנעם. לימור עובדת בחינוך מיוחד עם ילדים שלהם הפרעות קשב וריכוז-מתגוררת בחיפה. שרון עובדת בחברת מייקרוסופט כמהנדסת מחשבים-מתגוררת בחיפה.

יש לי שמונה נכדים

איל- איתי ואלעד לימור- יובל , עמית ועידן שרון- עומר, סער ורועי.

חלק ו': העלייה לארץ ישראל, שלב התקומה

"נולדתי בישראל. הורי ואחותי עלו לארץ לאחר השואה (בשנת 1947). סבא אלי ז"ל עלה לארץ מעירק (בשנת 1951). במשך השנתיים הראשונות הם התגוררו באוהל והיו קשיים רבים ואחר כך הם עברו ליפו. הקליטה שלהם בארץ הייתה קשה סבא אלי ז"ל נאלץ לעבוד וגם ללמוד כדי לעזור לכלכלת המשפחה. סבא אלי ז"ל קלט מהר את השפה כי עבד ולמד בחברת אנשים דוברי עברית אבל המבוגרים במשפחה דברו ביניהם ערבית ולכן היה להם קשה יותר לקלוט את השפה העברית".

ראיון לתוכנית "הקשר הרב דורי"

"הסיפור שלי נקשר באופן עקיף לשואה. נולדתי בארץ בסוף 1947 למשפחה שורדת שואה, הורים ואחות בת 10. אין לי כוונה לגולל את סיפור ההישרדות שלהם , רק אומר שהורי איבדו חלק ניכר ממשפחתם ולכן האווירה בבית הושפעה ללא ספק מהעבר הטראומטי (בלשון המעטה). כילדה וגם כמתבגרת אני זוכרת הרבה בדידות , היה קשר מאוד רופף עם אבי וגם עם אחותי, הרגשתי אאוטסיידרית, האמירה הייתה: "את לא היית שם, את לא יכולה להבין". הרבה מאוד שנים הפריע לי חוסר הקשר עם אחותי ולא הצלחתי (אולי גם לא ניסיתי) להפיל את החומה בינינו.

ואז אחרי כ-60 שנות "נתק" זה קרה…

בתהליך ארוך מורכב הצלחנו להתוודע אחת לשנייה והתחושה הייתה נפלאה.

סוף סוף יש לי אחות".

משוב של סבתא על התכנית

סער ואנוכי ערכנו יחד מסע שמתפרש לאורך ארבעה דורות, ומנסה לשקף את הכותרת "משואה לתקומה".