מאגר סיפורי מורשת

אני, גניה פיין. שם המשפחה המקורי שלי הוא שניידרמן, נולדתי בשנת 1947, בעיר קטנה באוקראינה ברדישב. בעיר זו היו המון יהודים, בעיר זו נולד גם הסופר היהודי המפורסם, שלום עליכם. להוריי קראו שניידרמן שלימה, ולאבי קראו שניידרמן משה. בשנת 1941, אבי סיים אוניברסיטה במוסקבה ואף סיים קורס קצינים. ביום מסיבת סיום קורס קצינים, הנאצים נכנסו לברית המועצות ואבי זומן לצבא. לאבי יש המון מדליות ועיטורים על תרומתו לצבא הרוסי.

המדליות של אבא

בזמן השואה, כמעט כל משפחתו נספתה. אמי ברחה עם משפחתה לסיביר ושם עבדה במפעל שעשו בו מטוסים, היא הייתה מרתכת חלקים והתנאים היו מאוד קשים, מי שהיה מאחר היו הורגים אותו. כל אדם קבל פתק לשבוע שאפשר לקבל איתו אוכל, פעם אחת היא אכלה את כל הלביבות שחדר האוכל הכין, מכיוון שהיא הייתה מאוד רעבה.

לאחר שהצבא האדום הביס את הנאצים, נשלח במסגרת עבודתה לקייב. היא היתה סקרנית לראות לראות מה קרה בברדיצ'ב, שם נולדה, אז היא הגיעה ברגל מקייב לברדיצ'ב, מרחק של 200 קילומטר. כשהגיעה, ראתה שהבית הופגז והיה הרוס. כשהיא הגיעה לבית השכנים, היא ראתה שהשכנים לקחו את כל הרהיטים שהיו בביתם בברדיצ'ב.

בשנת 1946, אבי חזר מהשואה וכל משפחתו נהרגה חוץ מסבי. באוקראינה היה רעב קשה והמון אנשים מתו מרעב. אחרי השואה סבא סיים את האוניברסיטה ולמי שהיתה השכלה גבוהה שחררו אותו מהצבא. הוריי התחתנו בשנת 1946 ואני נולדתי בשנת 1947. אבי החל לעבוד כמהנדס במפעל בו אפו לחם. בפסח היהודים הגיעו וביקשו ממנו שיאפה להם מצות והוא עשה זאת. עובד מהמפעל הלשין עליו שהוא אפה את המצות ולכן שלחו אותו לבית סוהר למשך 5 שנים.

השלטון הקומוניסטי והשלטון נאצי הם מאוד דומים. באוקראינה היה סופר שקראו לו וסילי גרוסמן, הוא כתב ספר שקראו לו "חיים וגורל". במחנה הריכוז הקומוניסטי הם לקחו חלק גדול מהאוכלוסייה, שעבדו שם בחינם כמו עבדים. הם קיבלו צלחת מרק מקליפות של תפוח אדמה. שכן היה יכול להלשין על שכנו שהוא מתנגד למשטר הקומוניסטי ואז היו לוקחים אותו לכלא, והשכן שהלשין היה מקבל את הבית של מי שהולך לכלא.

סטלין עשה הסכם עם היטלר שהוא לא יפלוש לברית המועצות, אך לבסוף היטלר פלש והרג מיליוני יהודים.

בשנת 1954, עברנו מהעיר מברדיצב לנובוגראד וולינסקי שם למדתי וסיימתי בית ספר, לאחר מכן, התקבלתי לאקדמיה מוזיקלית ושם למדתי ניגון על פסנתר. לאחר שסיימתי חזרתי לביתי ועבדתי בקונסרבטוריון כמורה לפסנתר. בשנת 1968, התחתנתי עם בעלי לאוניד, הוא בדיוק סיים אוניברסיטה וקיבל עבודה כמהנדס מכונות בעיר בראנס. המפעל היה בתוך היער ושם היה בית ספר בו היו 2 יהודים בלבד! היה שם מפקד אוכלוסין והילדים היהודים, שלא ידעו איך כותבים את המילה יהודי. לאחר מכן, התבשר לנו שהורי בעלי היו חולים ונאלצנו לחזור לאוקראינה בכדי לעזור להם, שם נולדו בנותיי אולגה הבכורה ולינה הקטנה וגרנו שם.

שתי בנותיי סיימו את בית הספר בהצטיינות והתקבלו לאוניברסיטה במוסקבה, פעם אחת, הם חזרו הביתה לחופשת סימסטר והן אמרו שהן רוצות לעלות ארצה. הן אמרו שפעם אחת בא להרצאה שוטר ואמר שאם למישהו יש חברים יהודים בתוך מוסקבה, שיעזבו כולם מכיוון שהולך להיות פוגרום.

בשנת 1991, עלינו ארצה ובברית המועצות ולקחו מאיתנו הכל אזרחות, דרכון, דירה וכסף, ואפשר היה לקחת 100 דולר לבן אדם ומזוודה עד 20 קילו לבן אדם. לבסוף המזוודות שלנו נשלחו בכלל לאנגליה ועלינו רק עם תיקים, ועלינו עם מעילים ובגדים ארוכים ביוני! {לאחר חצי שנה מצאנו את המזוודות שלנו}.

כל משפחתי ואני בנותיי גרו בקיבוץ גבעת ברנר ואני גרתי בפתח תקווה אצל בן דוד של בעלי חודש עד שמצאנו דירה, ישנו על הרצפה אני בעלי ואמא ואבא שלי. לאחר מכן, מצאנו דירה בלי דלתות ובלי תריסים את הכל היה צריך לתקן. דמי השכירות היו 500 דולר לחודש. בהתחלה עבדתי במשק בית ובטיפול ילדים ובעלי עבד בגננות ובצביעת בתים. לאחר מכן, מצאתי עבודה במפעל של האחים פריד בפתח תקווה לייצור שמיכות פוך ושמיכות, ובעלי מצא עבודה בתור רפד. לאחר מכן עבדתי כסייעת בגן ילדים.

בתי הקטנה, לינה, עשתה תואר שני באוניברסיטה בר אילן ואולגה התקבלה לאוניברסיטה העברית בירושלים. כיום, יש לי 5 נכדים. הגדולה השנה מתגייסת. בנותיי עובדות בהייטק ואני גאה להיות פה ולא מתחרטת על זה שעליתי לארץ שלנו.

בטקס יום השואה בבית הספר התיכון מית"ג, בגני תקווה

קישור לכתבה על טקס יום השואה , תשע"ח, בו פתחה ג'ניה את הטקס בקטע נגינה. " מפגש מרגש התקיים ביום חמישי, 12.4.19, הבוקר נפתח בטקס ליום הזכרון לשואה ולגבורה בנגינתה של הגב' ג'ניה פיין. ג'ניה ניגנה את הרקוויאם. ג'ניה מספרת: 'ניגנתי את הרקוויאם לזכרה של סבתי, שנקברה בעודה בחיים בברדיצ'ב שבאוקראינה. אני נקראתי על שמה ג'ניה'."

יום הזכרון לשואה ולגבורה בתיכון מית"ר, גני תקווה, תשע"ח

 הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר התיכון מית"ר בגני תקווה. ג'ניה משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת כתת הותיקים בבית הספר ולאורך שנת הלימודים נפגשה עם התלמידים מתן וגל שתעדו את סיפורה.

עם תלמידי בית הספר התיכון מית"ר, בגני תקווה: הקשר הרב דורי של ג'ניה, מתן וגל