מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משואה לתקומה – אבני דרך בחיי

לומדות יחד
ג'וטה מאדיי, חסידת אומות העולם
כל משפחתי נספתה במחנה ההשמדה טרבלינקה

אני רחל הרשקוביץ.
רק לפני מספר שנים התחלתי לחפש את השורשים שלי. עד אז חייתי בהדחקה. כל משפחתי נספתה במחנה ההשמדה טרבלינקה, למעט דודתי ברכה ואני. אני התנתקתי מאמי בגיל שנתיים. אין לי שום זיכרון מן העבר, הכל נמחק. כנראה בזכות זה יכולתי לנהל חיים נורמליים.
 
אשתף אתכם במעט שחקרתי ושסיפרו לי דודתי ברכה, שהבריחה אותי מהגטו ונפטרה לפני מספר שנים, והפולנייה חסידת אומות העולם ג'וטה מאדיי, שהסתירה אותי בביתה, עד היום בו פדתה אותי הסוכנות היהודית ממנה בממון רב. גם היא כבר נפטרה.
מי אני? אני רחל קאהאן, קרישייה מאדיי, ושוב רחל קאהאן, רחל שטראוך וכעת רחל הרשקוביץ. השמות מעידים על אבני דרך בחיי. ועכשיו אני לוקחת אתכם אל התחנות במסע חיי:
רחל קאהאן: נולדתי בגטו ורשה בשנת 1940, לחיים קאהאן ואסתר לבית הרשקוביץ. איזו מקריות, בעלי הוא לבית הרשקוביץ וכך גם אמי. אין לי פרטים על משפחת אמי היות שאף אחד לא שרד ממנה. אבי היה אחד מחמישה ילדים. סבא וסבתא עסקו במסחר קמעונאי בקמח וסוכר. כאשר פרצה המלחמה, כל המשפחה הוכנסה לגטו ורשה. התחילו האקציות, ריכוז היהודים לקראת גירושם ורציחתם. הוריי הבינו שבשלב מסוים יהיה דין מוות לכולנו. הם נשארו בגטו. לדברי סבי, מה המשותף לפולין ולפלסטינה? שתיהן מתחילות בפ' אלא שבפולין סיר בשר ואילו בפלסטינה חולות. הוריי החליטו להוציא אותי מהגטו היות שאסור היה להחזיק ילדים שם, על אחת וכמה תינוקות שבוכים, שבוודאי ייתפסו ויסגירו אחרים. הייתי אז בת שנה. אפילו תעודת לידה אין לי.
 
מה משמעות המילה "לשלוח"? מצד אחד – לוותר עליי, מצד שני – להעניק לי חיים. הרבה שנים כעסתי על אמי שוויתרה עלי. כאשר נולדו ילדיי הבנתי שהוריי עשו את הדבר הנכון. הם נתנו לי חיים. אתם יכולים לתאר לעצמכם איזו דילמה קשה עמדה בפניהם, איזו גבורה, התעלות ואצילות נפש. "לשלוח", איך? למי? דודתי ברכה הייתה אמיצה מאוד. היא הייתה אחראית להוציא אותי מהגטו. אמי הרדימה אותי עם כדור שינה, הכניסה אותי לשק סוכר וכך הבריחה אותי. למי? אל משפחת ג'וטה מאדיי.
 
אני קרישייה מאדיי: משפחת ג'וטה מאדיי הפולנייה הייתה ביחסי ידידות עם משפחת קאהאן. מחוץ לגטו חיכתה מכונית ובה ישבה ג'וטה. ברגע שנכנסנו למכונית הנהג דהר לכיוון בית מאדיי. השוטרים ירו לעברנו אבל הצלחנו להגיע ליעדנו. בבית ג'וטה קיבלתי חינוך נוצרי. תפילות, הצטלבות לפני השינה, שפה פולנית, הליכה לכנסייה, שם פולני – קרישייה מאדיי, והרבה אהבה. אחת לשבוע ג'וטה הייתה לוקחת אותי לטיול בסמוך לגדר הגטו כדי לפגוש את הוריי. איזו הסתכנות, אומץ וגבורה! באחד הביקורים קיבלתי שיתוק בחצי הפנים מרוב התרגשות. ג'וטה טיפלה בי כאם מסורה והעניקה לי הרבה חום ואהבה. היא הייתה חשוכת ילדים. בנוסף אליי היא אימצה בן, גויבשם מאריש. בעלה של ג'וטה היה איש מחתרת פולנית וסבי איש מחתרת יהודית. הם פעלו בשיתוף פעולה, נתפסו ונרצחו. ג'וטה נשארה לבדה עם שני ילדים קטנים. היינו רעבים ללחם. פרוסה אחת היא חילקה בין שלושתנו. התפרנסה מקניה ומכירה של עבודות יד. הקושי, הנסיעה ברכבת, החזרה אחרי יומיים, החלומות הנלווים שהבת שלי הולכת לאיבוד… כשהיה מצעד הס.ס. מתחת לחלון… נביחות הכלבים… ההתראה להתחבא מתחת למיטה או בארון.
 
אחרי המלחמה הג'וינט קיבל את שמות הילדים היהודים שהוסתרו אצל משפחות נוצריות וכך הלכו מבית לבית ופדו את הילדים בממון רב. דודתי ברכה, שהייתה בקשר עם הג'וינט, מסרה להם את הכתובת של ג'וטה. יום אחד הגיעו שני שליחים מהסוכנות. הם שכנעו את ג'וטה למסור אותי תמורת סכום כסף אגדי של מאה אלף זלוטה. ג'וטה, שהייתה במצוקה כספית, מטופלת בשני ילדים קטנים ללא בעל, נענתה להצעה. היא מסרה אותי, קיבלה כסף רב ולבסוף התחרטה. ואילו כבר הייתי בידי הג'וינט שהעביר אותי הלאה. קרוב לוודאי שאם לא הייתי נפדית ע"י הסוכנות היהודית, הייתי נשארת בזהות נוצרית. אשרי וטוב לי שנשארתי יהודייה. ג'וטה זכתה בתואר חסידת אומות העולם ונטעה עץ בשדרת אומות העולם.
 
ושוב אני רחל קאהאן: כשעברתי לידי הג'וינט, בעצם התנתקתי בפעם השנייה מאמא. כמה קשה וכמה מפחיד. מנגנון ההגנה מחק לי את כל הזיכרון, כדי שאוכל להתחיל חיים חדשים ומלאי תקווה. מגיל 5 עד 8 נדדתי עם יתומים אחרים במחנות העקורים – מחנות נפרדים שהקימו בעלות הברית על אדמת גרמניה לעקורים. כך נדדנו ממחנה למחנה כדי שלא ניתפס. את המידע על הנדודים שלי הוצאתי כשהתבוננתי בגב התמונות שקיבלתי מהמדריכים שטפלו בי.
 
על פי התמונות שיש בידי, התנהלו חיים יהודיים יפים במחנות. חגגנו את חגי ישראל, למדנו עברית, למדנו שירים וסיפרו לנו הרבה על ישראל. בגיל 6 הועברתי למחנה העקורים בלודז' בחסות הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים ע"י תנועות הנוער החלוציות שמימנו האמריקאים. את המחנה ניהלה חסיה בורנשטיין, שהייתה קשרית בגדוד הפרטיזנים. חסיה הייתה אם ל- 70 יתומים, גרה בקיבוץ להבות הבשן ונפטרה בגיל 91. במסע החיפושים שלי נזכרתי שבשנת 2005 חסיה הדליקה משואה ביום השואה והגבורה. התקשרתי אליה וביקשתי את עזרתה בחיפושי השורשים שלי. היא כל כך התרגשה וענתה לי: "רחלי שלי, בטח שאני זוכרת אותך." במפגש עם חסיה היא סיפרה כמה קשה היה לילדים להיפרד מהשמות הנוצריים, ולהיפרד מן הצלב שנשאו. מה עשתה? ואיך שכנעה? הילדים רשמו את שמם, לקחו את הצלב וזרקו למדורה ולאחר הטקס הם נשאו את שמם מבית אבא ואמא. לחסיה הייתה מחברת שבא הייתה רשימת הילדים שהגיעו אליה ובה תיעדה את שמם מבית אבא, שמות ההורים, תאריך הלידה, שמות קרובים בארץ ומקום מגוריהם. בעזרתה של חסיה איתרתי 3 חברות שהיינו יחד במחנה בלודג' בגיל 6. 65 שנים לא נפגשנו, אבל מאז שנפגשנו אנחנו בקשר ומרגישות כאילו לא נפרדו דרכנו.
 
בהמשך מסע החיפושים פניתי לקיבוץ לוחמי הגטאות וגיליתי שעליתי ארצה ב- 16.4.48 באנייה אנדבר שהפליגה ממרסיי שבצרפת. אני הועברתי לקבוצת ילדים באונים. משם דודתי באה לקחת אותי לביתה בתל אביב.
 
אני רחל שטראוך: הגעתי ארצה יתומה עם עליית הנוער בגיל 8. כאן מתחיל הזיכרון שלי. בבית לא דברו על השואה ולא על העבר ובכלל לא דיברו. נאמר שבישראל פותחים דף חדש, חיים חדשים, חיים אחרים. כשהגעתי ארצה ושובצתי בכיתה ב' הייתי שונה משאר ילדי הכיתה קראו לי "פליטת שואה". בכיתה ח' חברה גילתה שאני מאומצת. עד אז לא ידעתי. למעשה התחלתי את חיי בגיל 8 מלא כלום. יתומה ללא משפחה, ללא עבר ובלי זיכרונות. גדלתי בתל אביב, סיימתי תיכון, התגייסתי לצבא, התחתנתי עם בחיר לבי אבינועם. נסענו יחד ללוס אנג'לס למטרת לימודים אקדמיים, שסיימנו בהצלחה רבה.
 
היום אני רחל הרשקוביץ: רצינו משפחה גדולה. התברכנו ב-4 ילדים ובנכדים. למדתי להיות אמא בעזרת ילדיי וסבתא בעזרת נכדיי. אני מאוד גאה להיות אמא וסבתא וכל פעם מתרגשת וגאה מחדש. ילדינו שירתו בצבא. כולם חונכו על אהבת הארץ, איכפתיות ועזרה לזולת. אנחנו מיישמים את ההצהרה של הנשיא הקנדי: "אל תחכה שהמדינה תעשה עבורך אלא עשה אתה עבור המדינה." ישראל היא ארצי, ביתי ומבצרי. זאת ארצי ומולדתי כי אין לי ארץ אחרת. הקמת המשפחה בעיניי היא ערך עליון וקדוש. אני רואה את חיי היום בתקומה, ומעבירה את תחושת הביטחון שלי בעם היהודי ובמדינת ישראל. משתדלת לקבל בשלווה את שאין לשנות ומשנה את שיש לשנות. האני מאמין שלי הוא שהאחווה, הידידות, הסבלנות, הסובלנות, אהבת האדם, אהבת הארץ ועזרה הדדית הם המסר החשוב ביותר לחברה שלנו.
 
אני רוצה לשתף אתכם במשהו אישי שקרה לי השנה ביום השואה: הבן שלנו, בעז, משרת בצבא ההגנה לישראל, לדבריו כדי שהשואה שנייה לא תקרה. מדי שנה ביום השואה במסגרת מבצע פרח לניצול, חיילים מעניקים תעודת הוקרה והערכה לניצולים. השנה בעז הפתיע אותי. הגיע לביתי עם שני חיילים וחיילת. השעין את יד ימינו על כתפי ובשמאלו החזיק תעודה ממוסגרת והתחיל לקרוא: "פרח לניצול. תעודת הוקרה והערכה מוענקת לרחל הרשקוביץ על ידי חיילי ומפקדי צבא הגנה לישראל על תרומתך להמשכיות קיומו של העם היהודי בארצו. על החתום: בעז הרשקוביץ, אל"מ, מפקד כא"מ. כך יש לי סגירת מעגל של חיי – משואה לתקומה.  
 
העשרה
טרבלינקה: "טְרֶבְּלִינְקָה (בגרמנית: Treblinka) הוא הגדול בשלושת מחנות ההשמדה שהופעלו על ידי האס אס במסגרת מבצע ריינהרד להשמדת יהדות פולין. הרציחות במחנות אלו היו חלק מהשמדת יהודי אירופה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה ("הפתרון הסופי"). אומדן כל הנספים בטרבלינקה נע בין 870,000 ל-880,000 בני אדם, מהם 99.5% היו יהודים". ויקיפדיה
 
חסידי אומות העולם: "חסידי אומות העולם. בהתאם לחוק הישראלי ניתן התואר "חסיד אומות העולם" למי שאינו יהודי, ופעל למען הצלת היהודים בתקופת השואה תוך סיכון חייו. התואר ניתן בהתאם לחוק יד ושם משנת 1953. עד כה הוענק התואר ליותר מ-26,000 אנשים".  

שמותיהם של חסידי אומות העולם מונצחים ב"יד ושם" על קיר כבוד מיוחד ובעץ שניטע על שמם (ולעתים על ידיהם) בשדרת חסידי אומות העולם

תשע"ו , 2016

מילון

טרבלינקה
טְרֶבְּלִינְקָה (בגרמנית: Treblinka) הוא הגדול בשלושת מחנות ההשמדה שהופעלו על ידי האס אס במסגרת מבצע ריינהרד להשמדת יהדות פולין. הרציחות במחנות אלו היו חלק מהשמדת יהודי אירופה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה ("הפתרון הסופי"). אומדן כל הנספים בטרבלינקה נע בין 870,000 ל-880,000 בני אדם, מהם 99.5% היו יהודים.

חסידי אומות העולם
חסידי אומות העולם. בהתאם לחוק הישראלי ניתן התואר "חסיד אומות העולם" למי שאינו יהודי, ופעל למען הצלת היהודים בתקופת השואה תוך סיכון חייו. התואר ניתן בהתאם לחוק יד ושם משנת 1953. עד כה הוענק התואר ליותר מ-26,000 אנשים

לפדות
לשחרר (למשל שבוי) תמורת תשלום

ג'וינט
ארגון צדקה יהודי-אמריקאי, לעזרה ליהודים נזקקים

ציטוטים

”אני מעבירה את תחושת הביטחון שלי במשפחתי, בעם היהודי ובמדינת ישראל“

הקשר הרב דורי