מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיה בחנוף, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי, שמחתי לשמוע את סיפורה של סבתא רות ולתעד את סיפור העלליה שלה לארץ.

סבתא רותי בשמה המלא: רות גרטרוד פאולה בהרנד עשת נולדה בשנת 1942 בכפר קטן בגרמניה.

סבתא רותי מספרת:

"נולדתי בשנת 1942 במשרניש, כפר קטן ליד קלן שבגרמניה. בתקופת המלחמה התחבאנו אצל סבא יוליוס (אבא של אמא) בכפר קטן שניקרא קירן. סבא יוליוס לא היה יהודי, הוא ואשתו השנייה מרגרט קיבלו אותנו לביתם ואף אחד בשכונה לא ידע שאנחנו יהודים וככה חיינו בשקט ובנחת כשנתיים. בכל יום ראשון סבא היה לוקח אותי איתו לכנסייה כחלק מהמסורת הנוצרית.

העלייה לישראל

בשנת 1949, בהיותי בת 7, עליתי לארץ עם הורי ואחי הקטן אבי. בימים שלפני ההפלגה שהינו במחנה מעבר במרסיי שבצרפת. אני זוכרת שבתקופה בה גרנו במחנה אבי קנה לי ולאחי תנין ירוק מתנפח. זו הייתה שמחה גדולה. אנחנו עלינו ארצה ובגרמניה נשארה סבתא פאולה (אמא של אמא) אשר ניצלה בשואה, הסבתא השנייה, סבתא ברטה (אמא של אבא) נספתה באושוויץ.

עלינו לארץ באנייה בשם "תאודור הרצל". באנייה היה צפוף. אני זוכרת שאמא שלי סבלה ממחלת ים, היא שלחה אותנו למטבח להביא לה לימונים ששימשו כתרופה נגד בחילות. אני זוכרת שראינו את העיר חיפה מכיוון הים ושזו הייתה תמונה מאוד יפה.

אניית המעפילים "תאודור הרצל" (ויקיפדיה)

כאשר ירדנו מהאנייה ריססו אותנו ב-ddt  שזה חומר רעיל נגד פשפשים וכינים. אותנו הסיטואציה הזאת מאוד הצחיקה. כשירדנו מהאנייה לקחו אותנו למעברה בפרדס חנה שם התגוררנו באוהל למשך 4 חודשיים בערך ומשם עברנו לטבעון. בארץ הכניסו אותי (ילדה בת 7) לכיתה א', לא ידעתי לדבר עברית וכמובן שכולם צחקו עלי. למזלי, תוך 3 חודשים השתלטתי על השפה. למרות זאת עדיין קראו לי "נאצית" כי עליתי מגרמניה, לאט לאט גם זה חלף.

לקובץ התיעוד הסיפור

הזוית האישית

מאיה בחנוף מביאה את סיפור עלייתה של סבתא רות.