מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה של משה רובינו

אני נולדתי בשנת 1945 בעיר טריפולי. משפחתי ואני עלינו לאיטליה מלוב בשנת 1947 בזכות דודי הקונסול האח של אבי שסידר לנו את העלייה מלוב.

שמי הוא משה רובינו אבל לא תמיד שמי היה כך. כשגרנו בלוב שם משפחתי היה רובין ושמי היה מוריס. כשעברנו לאיטליה דודי שינה את שם משפחתנו לרובינו ואת שמי למוריציו, משום שרובין וכל שמותנו הם שמות של יהודים והוא לא רצה שיקרה לנו משהו כי עדיין רדפו את היהודים. כשהגענו לישראל שם משפחתנו נשאר רובינו ושמי שונה למשה.

באיטליה דודי הקונסול סידר לנו בית גדול ומרובך ובכניסתו היו שני שערים גדולים אני התנדנדתי וחתחתי את הלשון שלי. באיטליה נולדו לי שני אחים. בשנת 1951 עלינו מאיטליה לישראל. את כל הדרך שלנו עשינו באנייה. בישראל העבירו אותנו למעברה (ישוב עם אוהלים) בבאר יעקוב, מהמעברה עברנו לבית ברמת גן שאותו קנה לנו דודי הקונסול.

בישראל נולדו לי עוד שני אחים, אחד מהאחים לקחו לנו אותו ולאחר כמה ימים אמרו לנו שהוא מת. כשאנחנו ביקשנו לקבור אותו אמרו לנו שלא כדאי ועד היום אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו. כל זה נבע מזה שלא ידענו את השפה ולא יכולנו לתקשר.

כשהגענו לגיל שצריך ללכת לבית הספר הכניסו אותי ואת אחי שהיה קטן ממני בשנתיים לאותה הכיתה. המשכתי במסלול הלימודים עד לגיוסי לצה"ל.

עם חברי בשירות הצבאי

הזוית האישית

נבו רובינו סרגה: אני נהניתי מאוד להשתתף בתכנית משום שאהבתי לעבוד עם סבא ולשמוע את סיפוריו עברו וילדותו.

סבא ואני במהלך העבודה המשותפת