מאגר סיפורי מורשת

משה פרוינד/פריינד – בגלל טעות במשרד הפנים, נרשם בתעודת זהות פרוינד במקום פריינד. נולדתי בתל אביב (בבית חולים "בילינסון" פתח תקווה) בתאריך ו' בטבת תרצ"ו, 10.12.1937. גרנו בבית שהיה ברחוב מיכל בת"א, אבל הייתי תינוק ואינני זוכר אותו. בביתנו דיברו בשתי שפות יישיש ועברית.

רקע תקופתי

כשהייתי בערך בגיל ארבע, פרצה מלחמת העולם השנייה. הבריטים שלטו אז בארץ ושלטונם נמשך גם בגמר מלחמת העולם השנייה וזאת עד לשנת 1948, שנה שבה קמה מדינת ישראל, בעקבות החלטת האומות המאוחדות (האו"ם). עם הקמת המדינה פרצה מלחמת השחרור, מאחר שהערבים התנגדו להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

הוריי היו אריה פריינד ורבקה פריינד למשפחת הר-זהב-זלוטוגורסקי. הם נולדו בפולין. אמא רבקה, נולדה בשנת 1912 ואבא  אריה נולד בשנת 1910. אמא עבדה במפעל הטריקו של רוטלוי, לאחר מכן הייתה עקרת בית. בשנים האחרונות לחייה חזרה לעבוד כמוכרת בסופרמרקט. אבא התחיל כפועל בניין, עבר לעבוד אצל אחיו בחנות יין, לאחר מכן עבר קורס בהנהלת חשבונות והיה מנהל חשבונות ראשי של חברת רסקו. אהבתי מאוד להיות בבית עם ההורים שלי, אצל סבא בביתו ואצל דוד אברהם בחנות היין.

בכתות א'-ד' למדתי בגימנסיה העברית הרצליה שקיימת גם היום. בכתות ה'-ח' למדתי בבית הספר העממי ע"ש אחד העם. הבניין קיים גם היום ברחוב בצלאל יפה פינת אחד העם. את בחינות הבגרות עשיתי כבחינות חיצוניות. בילדותי חלמתי להיות נהג אוטובוס, שחקן כדורגל, או שחקן תיאטרון. בכל השנים בבתי הספר היו לי חברי ילדות, נהגנו לשחק בבית במשחקי: דומינו, מונופול, משחקי קלפים ובחוץ היינו משחקים בתופסת ובמחבואים, כדורגל ובגולות. עם חברי הילדות אין לי קשר היום. הי לי תחביבים שונים: הייתי מגדל תולעי משי,  אהבתי מאוד כלבים והייתי משחק איתם, בנוסף שיחקתי בהצגות בבית הספר. בנוסף, בשעות הפנאי הייתי קורא ספרים, רואה סרטים בבתי קולנוע ומבקר בהצגות תיאטרון.

זיכרונות מבית הורי

המנהגים המיוחדים מבית אבא הם: דלקת נרות שבת. בחגים היו ארוחות חגיגיות בבית או אצל סבא. בחג החנוכה שיחקנו בסביבונים ובחג הפסח באגוזים. זכורים לי התבשילים של אימי, המאכלים מבית אמא היו: "גפילטע פיש" (דג ממולא), "צולנט" (חמין), "בלינצס"(חביתיות), דג מלוח- בקיצור אוכל פולני.

סיפור על סבא של סבא

סבא שלי היה אדם דתי. הוא היה מחסידי גור. הוא היה נוהג לעשות ארוחת צהרים משפחתית ביום שבת בכל פעם שאחד הילדים היה עולה לתורה לפני החתונה. אני הייתי הנכד הראשון שלו וכשאני עליתי לתורה לפני החתונה, הוא הזמין את כולם לארוחת צהרים בשבת אחרי גמר התפילה בבית הכנסת. כמובן שהוא גם הזמין את ההורים של סבתא (אשתי), אך מכיוון שהם גרו ברמת גן והוא גר בתל אביב הם אמרו לו שלא יגיעו משום שכדי לכבד אותו הם לא יחללו את השבת בכך שייסעו אליו ביום שבת.

סבא התעקש על כך שהם יגיעו ואמר להם שיחנו את המכונית ברחוב אחר קרוב לביתו ושיבואו. כל זה משום שהנוכחות שלהם בארוחת הצהרים הייתה חשובה לו יותר מזה שהם יחללו את השבת בכך שייסעו במכוניתם. אני מספר לך את הסיפור הזה כדי להראות לך שכבר לפני 50 שנה היו אנשים דתיים שדעותיהם היו מתקדמות וכי כיבוד האחר לעיתים חשוב יותר מקיום מצוות הדת.

הגשמת חלום ילדות

לאחר שפרשתי לפנסיה התחלתי לשחק בקבוצת תיאטרון.

המצגת של סבא משה פרוינד ושלי

הזוית האישית

אני מתגעגע לחוף הים בתל אביב של פעם, חוף הים בתל אביב. הוא כבר לא מה שהיה פעם.

סבא משה והנכדה שלי השתתפו בתכנית בשנת 2015 בהדרכתה של המורה הילה בוך