מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה מצליח. אבא שלי, משה ז"ל, היה איש מאד נחמד גבוה ויפה תואר. הוא נולד באירלנד להורים שבאו מליטא. הוא נולד בזמן מלחמת העולם הראשונה, אחד מחמישה ילדים. היה להם בית נחמד. כל המשפחה של אבא היו מנגנים בכל מיני כלים. אבא היה מנגן בפסנתר. היה לו משרד אבל הוא גם היה מוכר בגדים, בעיקר מעילים. כנראה שאבא הצליח בעסקים שלו כי היה לנו בית נחמד מאד.

בימי ראשון אבא היה לוקח אותו לבית הספר באופניים. כאמור, הוא היה אדם נחמד מאד ואהב ספורט. הוא היה הולך תמיד לבית הכנסת והיה לו מעמד חשוב בקהילה, נשיא הקהילה. בכל יום שלישי היינו נוסעים לים. היינו עושים פיקניק – אבל בתוך האוטו, כי ירד גשם. היינו יושבים עם הכריכים ועם תה והיה מאד נחמד. כל שנה היינו נוסעים לשבועיים או לחודש ומשכירים בית ליד הים. הייתה חוויה ממש נחמדה. אימא, צביה ז"ל, ניגנה הרבה יותר מאבא. היינו יושבים כל המשפחה יחד לפי התור. אבא היה מנגן אבל אנחנו חיכינו בקוצר רוח שאבא יסיים ואימא תתחיל.

חיי הציונות שיחק חלק מאוד חשוב במשפחתי באירלנד, גם כחלק מהקהילה יהודית בקורק (עיר באירלנד). אצלנו ביקרו הרבה אנשים מישראל, בנוסף הייתי חברה בתנועת הנוער בני עקיבא ורציתי מאד כבר בגיל 16 לעלות לארץ ישראל. אמי התנגדה ואמרה: "לא, את יכולה לעלות כשאת מסיימת את לימודיך, ואולי את תרצי לבקר בארצות אחרות לפני העלייה".

בסופו של דבר, ביולי שנת 1963, נחתתי בשדה התעופה לוד עם הרבה תקווה ושתי מזוודות עמוסות. פקיד מהסוכנות היהודית היה צריך לפגוש אותי ולהעביר אותי לירושלים לאולפן "עציון", כדי להתחיל קורס של חמישה חודשים של לימודי עברית. כמובן שאף אחד לא היה בשדה התעופה בשעה שתיים לפנות בוקר בימים ההם. אז לקחתי את עצמי ומצאתי מונית, האיש לקח אותי לירושלים לאולפן, היה סגור, בגלל שהיה סגור נסענו בסוף לבית מלון. הנהג הנחמד עלה ארבע קומות עם המזוודות!

הגיע בוקר והייתי רעבה. התלבשתי בבחליפה בצבע לימון, נעלי עקב שחורים של ששה ס"מ וחבשתי כובע קש שחור וגדול. נכנסתי לבית קפה "אלסקה", ברחוב יפו וקיבלתי מבטים ולחשושים מהסועדים. בשנת 1963 אף אחד בירושלים לא חבש  כובע כזה.

במשך חמישה חודשים באולפן פגשנו אנשים מהרבה ארצות כגון: ארצות הברית, אנגליה, דרום וצפון אפריקה וצרפת. למדנו שישה ימים בשבוע ובשבתות ביקרנו אצל קרובים, בדרך כלל בקיבוצים (הרבה חברים שלי היו מבני עקיבא). נסענו לטיולים במצדה, ראינו את השמש עולה אחרי שעלינו בשביל הנחש, ביקרנו גם בים המלח, בקיסריה לפני החפירות ונסענו לצפון הכנרת.

החברים שפגשתי באולפן נשארו חברים עד היום.

הזוית האישית

בת חן: היה לי כיף וחבל שנגמר. נהניתי מאד לדבר עם חנה ולשמוע את הסיפורים של המשפחה שלה. אני מרגישה שלמדתי המון.

חנה: הייתה לי שנה מעניינת במיוחד. קיבלו את פניי כל שבוע בצורה מאד יפה. היה לי מזל בת חן וטופז עזרו לי מאד. גם כששום דבר לא הלך. היה לי חיבור טוב איתם. אני אוהבת את בת חן וטופז מאד.

חנה מצליח תרמה סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים:

חנה מצליח

מתנה מהלב – חנה מצליח