מאגר סיפורי מורשת

כילדה, זוכרת אילנה, שתפקידי הבית היו מחולקים בין בני המשפחה. מקרה שחקוק בזיכרונה, שאת כיכרות הלחם היו מכינים בבית ולוקחים למאפייה לצורך אפייתם. תפקידה היה לקחת את כיכרות הלחם למאפייה. באחת הפעמים, כאשר הייתה בדרכה וכיכרות הלחם מונחים במגש מעל ראשה, לקח לה אחד הערבים כיכר לחם ואז החליטה, מתוך הפחד שנכנס בה, שיותר לא תלך למאפייה. כדי לצאת מתפקידה זה, החליטה "לעשות תחבולה" וללכת לישון מוקדם. מתוך כך ראתה אמה שאין להעיר אותה משנתה והטילה את התפקיד על האחות השנייה.

כשהייתה בת 10, החליטה המשפחה לעלות לא"י. בלית ברירה החליטו לפצל בין בני המשפחה. אילנה ואחיה, דוד, עלו לארץ במסגרת עליית הנוער. הם התמודדו עם קשיי הישרדות רבים ביניהם קשיי שפה, נתק מהמשפחה, התמודדות  עם מציאות יומיומית קשה. אילנה, כהרגלה, הצטיינה בחריצותה בתחום הלימודים והעבודה המעשית בחקלאות ובגידול בע"ח. היא הייתה מוציאה כל בוקר עדר כבשים לטיול בליווי חליל.

 

משפחתה של אילנה גרה בירושלים. אחת לחודש הייתה מתראה עם משפחתה בשבת. בסיום לימודי התיכון ב"מקווה ישראל" עברה לגור בירושלים. שם למדה חינוך והוראה במכללת "אפרתה". לאחר סיום הלימודים, בהיותה בגיל 19, החלה לעבוד ב"חבל עדולם" כמורה. ניתנה לה אפשרות ללון במקום או לחזור לביתה. היא בחרה באפשרות הבית, ומתוך כך נאלצה לנסוע בטרמפים בסיום העבודה ובשעות הבוקר המוקדמות (5 בבוקר) נסעה באוטובוס.

 

 

לאילנה ויצחק נולדו 3 ילדים: אופיר בוגר "וינגייט" בתחום החינוך הגופני. רני הינו רואה חשבון, בעל משרד פרטי.

 

 

מוטיב מרכזי לאורך כל חייה מתבסס על חינוך והעצמת ילדים ונוער, כאשר האמרה "חנוך לנער עפ"י דרכו" היה ויהיה תמיד נר לרגליה.