מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייו של מרקוס אנריקה קוטונס

העלייה לארץ ישראל

נולדתי במונטוידאו, אורוגואי. אמי וסבתי נולדו ברומניה. אבא נולד בליטה. עליתי לישראל בשנת 1966 עם אבי ואחותי. יצאנו מנמל מונטבידאו, אורוגואי, בסוף אוקטובר 1966. הפלגנו באנייה איטלקית, הגענו בסוף נובמבר לארץ ישראל.

 יצאנו מנמל מונטבידאו, אורוגואי

חבר ילדות של אבי, חיכה לנו בנמל חיפה. הגענו לאשדוד.

מהסוכנות היהודית קיבלנו דירת שני חדרים על שטח של 28 מטרים. גרנו בה כמה שנים עד שעברנו לתל אביב.

ההסתגלות והשתלבות בחיים בישראל

העבודה הראשונה שלי הייתה בבנק כמנהל חשבונות. את שושנה הכרתי בארץ. אני נשוי לשושנה, שהיא ילידת הארץ, יש לנו שלוש בנות: איילת, אפרת ודלית.

הייתי מאוד פעיל, כל השנים כשהילדים למדו בבית הספר היסודי. פעלתי במסגרת ועד הורים, הייתי באופן קבוע יוצא כמלווה בטיולים, טיולי התלמידים.

יש לנו מעגל החברים הוא גדול מאד. איתם אנחנו נפגשים ומבלים יחד. מבקרים בהצגות תאטרון וקולנוע, קונצרטים ותערוכות. מטיילים בארץ ובחו"ל.

בשנת 2007, יצאתי לגמלאות. אחרי שעבדתי במשרה מלאה כל חיי. דאגתי מאוד מה יהיה אתי לאחר הפסקת העבודה. איך למלא יום שלם בלי עבודה ?

ההתנדבות שלי

התחלתי כבר בהתנדבות בוועד ההורים בבית בבית הספר של ילדי. עם יציאתי לפנסיה, הרחבתי את פעילות ההתנדבות שלי. פגשתי חברה שהציגה לי את מנהלת בית הגמלאי הראשי בהרצליה. בהיכרות ביקשה ממני המנהלת לעזור להם, הסכמתי לנהל את הנהלת חשבונות של המוסד.

קבוצת דורות, היא קבוצת מורות, מחנכות שיצאו לפנסיה מוקדמת. הן הקימו מערך של הרצאות לגיל השלישי. הצטרפתי בהתנדבות לעזור להן, ואני אחראי על הצד הכספי של הארגון.

מרכז פנאי ותרבות +50, חברת המתנסים ושיתוף עם בטוח לאמי ועיריית הרצליה החליטו להעביר סדנה ליזמות חברתית. כל משתתף בסדנה התחייב בסוף הקורס להקים פרויקט חברתי. גם הקבוצה שלי, קבוצה של 17 חברים וחברות החלטנו להקים מרכז פנאי ותרבות לגילאי +50. במסגרת זו מתקיימות הרצאות, סדנאות, טיולים וסיורים, מוזיקה מודרכת, קונצרטים קאמרים, שירה בציבור והופעת אומן.

מפגשים לדוברי יידיש, פנו אלי מהעירייה לארגן מפגשים לדוברי יידיש. פעם בשבוע אני מנחה שתי קבוצות לדוברי יידיש.

 והיום בנוסף אני משתתף כמתנדב, בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמיד רן, ביחד מתעדים את סיפור חיי.