מאגר סיפורי מורשת

גדלתי ברמת השרון בשנת 1958, בכורה מבין 6 אחים.

גדלתי על בית  קרקע עם גינה מאד גדולה עם גינת ירק מלאה בצמחים וירקות: גזר חצילים שום בצל …מאחורי הבית הייתה גבעה שתמיד בתקופת האביב התכסתה בפרחים צהובים (חרציות) היו הרבה משחקי ילדות בגבעה כמו למשל מחניים, טיק טק, תופסת, ומחבואים. גם במרחק 5 דקות מהבית היו הרבה מאד פרדסים של תפוזים ומדי פעם היינו הולכים לפרדס לזלול תפוזים. כל שבת, אחרי הקידוש היינו אוכלים סביח, שזה אכל עיראקי המורכב מביצה קשה, חציל מטוגן, קציצת ירק והכל בתוך לאפה.

הגעתי לקצרין בספטמבר 1979 מיד לאחר שנישאתי. למעשה הגעתי בגלל שבעלי שירת בצבא בבסיס "קרן" הקרוב לקצרין. כדי להתקבל לקצרין כתושבים היינו חייבים לעבור ועדת קליטה שתשאלה אותנו שאלות, והתרשמה מאיתנו ורק אחרי כחודש היינו מקבלים מכתב תשובה בדואר אם התקבלנו.

אני זוכרת את הבוס שלי בעירית תל אביב, יהודה הראל, שסיפרתי לו על התכנית שלי לעבור לקצרין,ועל דחיית החלום שלי ללמוד בסמינר קיבוצים. הוא כתב לי המלצה חמה עלי לוועדת הקליטה, כדי שלא יהיו קשיים בקבלה לקצרין או חלילה שאקבל סירוב. ואכן התקבלנו לקצרין וקיבלנו דירה בבלוק ברחוב אורחה בקומה שלישית משיכון ופיתוח בדמי שכירות נמוכים. בתחילה חשבנו שאחרי שירות של שנתיים בקבע נוכל לעבור למרכז הארץ ולפתוח בחיים חדשים. אבל החיים נמשכו עם שירות בקבע 32 שנים, "ומאילוץ" זה הפך לאהבת המקום ולהשארותינו בקצרין.

גידלנו 3 ילדים שבנתיים עזבו את הקן ועזבו את קצרין.

בתחילת התיישבותנו בקצרין המשפחות שגרו בקצרין היו כמו משפחה אחת גדולה. היינו נפגשים פעם בשבוע בספרייה, שהיום זה מרכז תורני בקצרין, ומקרינים לנו על מסך סרט. היינו נפגשים גם במינימרקט הקטן, שפעם בשבוע היו מגיעים מוצרי חלב, זה היה המרכז מסחרי שלנו. היו הרבה צעירים נלהבים לפתח את המקום. והרבה אמהות עם עגלות היו מתאספות ליד המינימרקט ומפטפטות.

הזוית האישית

היה מאד כיף, למדנו דברים חדשים.