מאגר סיפורי מורשת

מרים ומשפחתה עלו לארץ באוניה ושמה קוטוביה, הגיעו לנמל חיפה. אנשי הסוכנות שקיבלו את משפחתהשל מרים, פצלו את המשפחה בניגוד לרצונם. חלקם שולחו לדרום חלקם לצפון וחלקם למרכז. בנמל רחצו את העולים באבקה רעילה בשם T.T.D זו אבקה נגד פשפשים.

כשהייתי בת שש עשרה, כאשר לא מצאתי בית חינוך, או שהייתי צריכה לנסוע לערים רחוקות בשביל לימוד, הורי לא הרשו לי לנסוע. לכן לא הייתה לי ברירה אלא לעזור לפרנסת הבית. לשכת הנוער נתנו לי עבודות מזדמנות בלשכת הנוער, העבודות שהיו הן: עבודה בקטיף תפוזים, תפוחים, קטיף כותנה .בנוסף לזאת, עבודות ניקיון במטבח בכמה מחנות צה"ל כמו: ג'למי, מנסורה. במקומות אלו הייתי משפשפת את קנה המרגמות ושל הטנקים של אז.

במגדל העמק הייתה קהילה קטנה של דוברי ספרדית וביניהם משפחה אחת הזמינה את הורי ואותי. באותו זמן הכרתי את אחיו של בעל הבית ששמו דוד בן טולילה. אחרי שנה ב-19/1/55 התחתנתי בצריף של הורי. האורחים היו כל העולים החדשים שהגיעו ביחד איתי באותו תאריך.

חודש לאחר נישואי, נסעתי עם בעלי למעברת רמלה בצריפון ללא מים, ללא חשמל, ללא מטבח, ללא שירותים (השירותים היו בחוץ לכל שלושה צריפונים- משפחות, זה היה קולקטיבי). ברמלה היה מאוד קשה החיים היו בלתי נסבלים במקום זה , לא יכולתי להתרגל לחיים כאלו לעומת חיי במרוקו.

ילדתי את בתי הראשונה ושמה רותי (כיום היא בת 54 ) וגם ילדתי את בתי השנייה סמדר (כיום היא בת 52).בגלל המצב הירוד הייתי חייבת לגור ליד הורי וילדתי את בני השלישי משה (בן 50 כיום). רותי סיימה תואר שני כמורה בספרות ותנ"ך. כיום היא מלמדת בביה"ס "ראלי" בחיפה וגרה שם. נשואה ולה 3 ילדים. סמדר למדה רפואה אלטרנטיבי במשך 10 שנים ועובדת בתחום זה. נשואה ולה 3 ילדים וגרה כיום במגדל העמק. משה למד אחרי שחרורו מצה"ל בטכניון בענייני טכנולוגיה והמצאת רובוטים. לאחר הלימודים נכנס לקריה בתל אביב נשוי ולו שלושה ילדים וגר בכפר סבא.

כך חגגנו את החגים במרוקו

את ראש השנה חגגנו עם כל המשפחה ולא היה מצב שחגגו ביחיד. בזמן ההפגנות שהתחילו בשנים 1953, 1954, 1955 במרוקו המשפחה החלה לעזוב את מרוקו . ארבע דודותיי עם משפחתן החליטו לעבור לגור בקנדה. משפחתנו עברה לישראל לאחר כשנה בקשה משפחתנו כי גם סבא וסבתא יעלו והם הסכימו לבוא.

מאכלי החג של ראש השנה במסורתם הם: שבעה מינים של ירקות שהם של העונה, בשר ראש מבושל, לאחר הברכות מתחילים במאכלי שובע: דגים מבושלים, תפודים בתנור, ולסיום תפוח בדבש כשהתפוח פרוס, תמרים, רימון וזיתים לשם שארץ ישראל היא ירוקה. לאחר הסעודה קיבלו כל אחד ואחד מתנה שחילקו ביניהם ( כולל הילדים).

חנוכה

בחנוכה סבתי הכינה לביבות קטנות בכמות גדולה וטיגנה אותם ובשלה בסוכר, וניל ומי ורדים ואז תיבלה אותם ואוכלנו אותם לאחר הדלקת הנר הראשון. ביום של הדלקת הנר הראשון הייתה סבתא מכינה לארוחת ערב אורז מבושל עם חלב, חמאה, סוכר וקינמון, ומסורת זו נשארה עד היום.

ט"ו באב

בט"ו בשבט ערכנו שולחן עם מיני דגן סבי בירך שרנו ואכלנו. לאחר מכן קיימנו ארוחת ערב חגיגית גם מסורת זו נמשכת עד היום.

בפורים הכינה סבתי במשך חודש עם שתי משרתותיה משלוח מנות לכל השכנים, למשפחה, לילדים עם דמי פורים והחבילה הכי גדולה הייתה לבית הכנסת ונזקקים. לארוחה החגיגית כולם הגיעו עם תחפושות.

פסח

פסח היה החג הכי חגיגי מבחינת ניקיונות, כלים, אווירה אביבית, וילונות חדשים, לשפשף את פמוטי הנחושת, את הקערות, את המגשים. סבתי הכינה מצות, ריבות, תבלינים, וטחנה את הקפה. בפסח ארחנו אנשים לא נשואים כדי שלא יישארו בביתם לבד. מאכלים מיוחדים לפסח בשר ראש עם חומוס, לשון עם פטריות, שוק של כבש ממולא בבשר וביצים, תאנים ממולאות בבשר, אורז עם צימוקים ואגוזים ושזיפים ממותקים. הספרדים אוכלים קטניות בגלל שוני השם של כל הקטניות. השולחן בערב המימונה ערוך בכל דברי מתיקה, עוגות שקדים, אגוזים , תמרים ממולאים, קערת קמח עם 5 ביצים, צלחת עם דג שמסמן את האושר בדגים, חלב שמסמן חיים יפים, עלי הפולים שמסמן שהחיים יהיו ארוכים וירוקים. כולם לבושים בלבן.

יום כיפור

ביום הכיפורים כולם הלכו לבתי הכנסת , התפילות  שלהם היו לבקש לעלות לארץ ישראל, לירושלים הקדושה. בארוחה המפסקת אכלו מרק עוף עם מעט אטריות וביצה טרופה בתוך המרק החם. מנה עיקרית , עוף עם תפודים וסלט ירקות ולאחר מכן כוס תה עם נענע. לקראת פתיחת הצום שתו שתייה חמה ועוגות ומאכלים שיש תמיד לשובע.