מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים אלישע, נולדתי בבית חולים רקטי שבטבריה בשנת 1955.

גדלתי בצריף קטן, ללא אמצעים. מיטת תינוק לא הייתה לי. ישנתי בארגז מעץ. הרחצה נעשתה בדרך כלל בגיגית קטנה עם מעט מים וסבון.

היה בשכונה גן ילדים עם ארגז חול, בובות, וקוביות עץ. בכיתה א' למדתי בשכונה רחוקה, במושבה. הכתה היתה בתוך חדר מגורים עם מורה שנתנה לנו הרבה חום ואהבה. לבית הספר הגענו עם עגלה רתומה לטרקטור. בחורף היו הרבה שלוליות ובוץ. וכנסנו למים עם מגפיים כי לא היו כבישים רק חול ואבנים. בשאר שנות הלימוד עברנו לבית ספר חדש, שנבנה בשכונה מרוחקת ממקום המגורים. לשם הגענו ברגל.

בבוקר לפני הלימודים עזרנו להורים לחלוב את הפרות ברפת, לקטוף בשדה עגבניות, מלפפונים,ומלונים.

את התיכון עשיתי  באולפנת סגולה בקריית מוצקין.  לאחר מכן עברתי ללמוד בתיכון מקיף דתי בטבריה. ימי הולדת מעולם לא עשו לי, אך אהבתי את המפגשים המשפחתיים. בחגים היו מגיעים הרבה דודים שסיפרו לנו את עלייתם לארץ. אבא שלי אהב לאסוף אותנו ולשנן את לוח הכפל ואת כל פעולות החשבון. כשסיימתי את לימודי עבדתי שנה  כמזכירת בית ספר במושב.

התחתנתי עם בעלי שהיה תושב עפולה. הוא הגיע למושבה ללמוד, הכרנו התאהבנו והתחתנו. מאז אני גרה בעפולה.

עבדתי כמזכירת בית ספר מוריה, בגבעת המורה, ואחרי שפרשתי התחלתי להתנדב ב"ידיד לחינוך", בבית חולים במיון ילדים, ועם ניצולת שואה .

אני עושה את ההתנדבות בשילוב  חיבוק גדול של 11 נכדים ברוך ה". כיום אני מתנדבת בבית הספר אוהל מאיר שבעפולה. אני אוהבת להתנדב ואני עושה זאת באהבה גדולה ובכיף.

בילדותי

אני על טרקטור במושב

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר אוהל מאיר בעפולה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה שרה בן יוסף.