מאגר סיפורי מורשת

שלום,

שמי גלילה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם נכדתי שחר ויצמן.

והיום רציתי לספר לכם קצת על עצמי ועל החפצים המיוחדים שעוברים אצלנו במשפחה בדורי דורות אז…נתחיל מלספר לכם קצת על עצמי אני נולדתי בפולין בשנת 1942 ועליתי לארץ בגיל 6 בשנת 1948 הגעתי לארץ באונית "אקסודוס".

אקסודוס – אניית המעפילים

"אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז הוא שמה של אוניית מעפילים שיצאה מחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,515 נוסעים ניצולי שואה, במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,282 נשים, 1,561 גברים, 1,017 נערים ו-655 ילדים. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, והוחזרו בכוח למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר". (ויקיפדיה)

אוניית המעפילים "אקסודוס" – יציאת אירופה תש"ז

הבריטים לא נתנו לנו להיכנס ארצה ושלחו אותנו לקפריסין. הסוכנות היהודית הביאה אותנו באנייה למחנה עתלית מקפריסין. במחנה בעתלית נפגשתי עם אמי, אשר הגיעה לישראל 10 ימים אחריי. התגוררתי בחיפה עם אמי במשך 3 שנים בשכונת "חליסה". לאחר מות אימי ז"ל, אומצתי על ידי זוג הורים מקסימים: פרומה ומרדכי ארצי בקיבוץ "כפר גלעדי" כשהייתי בת 9.

אבל מה שבאמת רציתי לספר לכם היום זה על זוג עגילים וכלי חרסינה (פורצלן) שעוברים אצלנו במשפחה. אז נתחיל בתכשיט: מדובר בעגילי זהב עם אבן כחולה יפים מאוד, אשר היו שייכים לרחל שפירא. את העגילים קיבלתי כירושה מהדודה שלי ז"ל, כשהייתי בת 20. דודה שלי שמרה על העגילים עבורי במשך כל השנים, עד להיותי בוגרת.

לכלים יש כבר סיפור קצת יותר ארוך ומעניין, אך איני יודעת היכן ומתי הם נקנו או יוצרו.

לאימי היו כלי חרסינה שלאחר מותה נשארו אצל בן זוגה (הם לא היו נשואים). למעשה, אותו איש התחתן לאחר כמה שנים עם אישה אחרת ונולדו להם ילדים. יום אחד הגעתי במפתיע לביקור בביתו של האיש. בבית היה רק אחד מבניו, הוא קרא לי ונתן לי בסוד ללא אישור מהוריו, את כלי החרסינה. הוא הדגיש שהכלים הללו היו שייכים לאמי ולכן אני צריכה לקבל אותם. התרגשתי מאוד והודיתי לו על כך. מאז אני שומרת עליהם מכל משמר, ומתגאה להראותם לכל בני משפחתי.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של שחר ויצמן וגלילה נגר – מתעדות את סיפור העלייה של סבתא גלילה.