מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי שרגל, נולדתי בתאריך 25.5.38 בבית חולים הדסה, תל אביבי, יש לי שלושה ילדים ושמונה נכדים.

בשירותי הצבאי הייתי בחיל האוויר בטייסת קרבית ועברתי את מלחמת קדש ולאחר מכן ביחידת סיור של חטיבה 5, שבה עברתי את מלחמת ששת הימים ואת מלחמת יום הכיפורים.

חייל בצה"ל

שבוע לאחר לידתי אמי הביאה אותי בעגלה רתומה לסוסים לביתי בשכונת פועלים א' הרצליה.

הורי היו ממקימי השכונה עם חברים נוספים. נולדתי וגדלתי בהרצליה, בילדותי אני זוכר את המרחבים הרבים ואת תחושת הטבע בה גדלתי בין מטעי הפרדסים והאדמות. זכורה לי בעיקר תחושת החופש והעובדה שהכרנו את כל התושבים, הבתים היו פתוחים עבור כל אחד והייתה תחושת שיתוף ואחווה בין כולנו.

ילד קטן בעיר החדשה הרצליה 

את חלקת האדמה בה גדלתי רכשו הורי ב-100 לירה סטרלינג וגידלו גידולי שדה ובעיקר תות שדה בהתאם לעונות השנה ובנוסף לול גדול של תרנגולות. כילד זו הייתה חוויה עצומה לגדול כך בין השדות והגידולים, היינו רצים מבית לבית ומשחקים. הייתה הרגשה של חופש ושותפות בין התושבים. הורי הקימו את השכונה וזה סיפק להם גאווה ושייכות גדולה להיות חלק מהבנייה.

בנוסף אבי עבד בבית חרושת לקרטון שהיה ממוקם בהרצליה בשביל הכנסה נוספת.

המושבה הרצליה בה גדלתי מאפיינת את נוף ילדותי המרחבים והפתיחות בין התושבים עיצבה את האדם הבוגר שהפכתי להיות. למדתי בבית ספר במושבה הרצליה ועד כיתה ג, הייתי בבית הספר העממי בהנהלת פתחיה לב טוב – בית הספר בו לומד היום נכדי נועם ואתו אני משתתף בתכנית.

אני זוכר שבזמן מלחמת השחרור הגיע קיבוץ משאבי שדה מהנגב לבית ספרנו, ואנחנו עזרנו לטפל בחיות הקיבוץ.

כנער מתבגר אני זוכר עד כמה חיכיתי לבילויים עם חברים והפעולות בתנועת הנוער העובד שכללו טיולים ברחבי המושבה. אני לא אשכח שיצאנו באחת השבתות וטיילנו בגבולות המושבה וטבענו בבוץ וחזרנו לבית המדריכה שגרה לא רחוק והתרחצנו. אלו היו חוויות ילדות שזכורות לי עד היום, הכיף בפשטות ובדברים הקטנים גרמו לנו לאושר גדול, לא היינו צריכים הרבה מעבר לביחד שלנו. הסתפקנו במועט והיינו מאושרים.

במשך שנות הילדות הבריטים היו בהרצליה ולעיתים הטילו עוצר על התושבים. באחד הימים בהיותי בן שבע יצאתי בערב  והלכתי להביא כד חלב מהשכנים והמחסום הבריטי עצר אותי ושאל אותי לאן אני הולך? היות ולא דיברתי אנגלית הרמתי את כד החלב הריק והסברתי לו שאני הולך להביא חלב והוא שחרר אותי.

כילד אני זוכר שדודי אריה אקבר היה בנוטרים ששמרו על גבולות הרצליה מפני גנבות הערבים שגנבו מתושבי המושבה, כילד חיכיתי לו וכשהוא היה מגיע הביתה רכוב על סוסו, הוא היה לוקח אותי לרכיבה באזור וזו הייתה חווית ילדות משמחת.

הזוית האישית

סבא יוסי: הכותרת מרחבים באה לציין את מרחבי המושבה ומטעי הפרדסים והבתים הפרטיים שבהם גרו תושבי הרצליה ואני בפרט, הכרנו את כל התושבים. המרחבים היו לא רק גיאוגרפיים ונתנו לנו כילדים סיפוק ומרחב אישי. הרעיון של המפגשים בין הדורות משפיע מאוד ומעניין את הנכד על כל החיים שסובבו במושבה בין הילדים בשכונות והמפגשים בבית הספר.

נכד נועם: היה לי כיף מאוד לעבוד עם סבא שלי בקשר הרב דורי ולשמוע על דברים שקרו פעם. אני למדתי מהסיפור על איך משפחתי וסבי התמקמו במושבה, למדתי על הפשטות של אותה התקופה, לקחו את סבי בעגלת סוסים ולא כמו היום במכונית וגם איך סבי היה מבלה את יומו עם חברים במשחקים בבוץ. לא היה טלפונים ומחשבים והם היו מבלים במשחקים מתחת לבתים ולאור הסיפורים ששמעתי הייתי מעדיף לחיות את חיי הטבע במושבה.