מאגר סיפורי מורשת

ברצוני לספר לכם על קורות חייו של סבא רבא שלי, סעדיה ליבעראוו.

סבי סעדיה נולד בקאלאדי שברוסיה. בח' שבט תר"ס.

נעוריו ותלאות חייו:

מכיוון שכפר הולדתו של סעדיה קאלאדי, היה במרחק רב מהעיירות הגדולות, נאלץ סעדיה כבר בגיל 6 לעזוב את משפחתו ולנסוע בגפו לכפר הסמוך, בכדי ללמוד בחיידר המקומי. כאשר מלאו לו 8 שנים, לא יכול היה להמשיך עוד ללמוד באותו הכפר ובעידודם של הוריו, כיתת רגליו וגלה למקום תורה בעיר מלסטובקה. שם המשיך את לימודיו בחיידר המקומי כשנתיים רצופות. במשך אותם השנים שקד סעדיה על לימודיו. בגיל 10, שם פעמיו חזרה למקום הולדתו בכדי לדרוש בשלום הוריו. בהגיעו לעיר נודע לסעדיה על פטירת אימו, מרת רבקה שיינא ע"ה אשר נפטרה שנה לפני כן. עקב פטירתה, מצבם הכלכלי של משפחתו היה בכי רע ופרוטה לא הייתה מצויה בביתם.

אביו צבי הירש התחתן שוב, והילדים מחוסר ברירה חולקו בקרב מספר משפחות. בשנת עת"ר נסע סעדיה לראמען, שם למד בישיבה המקומית מפי הרב יצחק הלוי הורביץ הידוע בכינויו רב איצ'ה המתמיד… בשנת תרע"א עזב מורו את הישיבה שבראמען ונסע ללובאוויטש. שם התנוססה לתפארת, ישיבת "תומכי " שנוסדה בידי הרש"ב, רבי שלום דובער, ונוהלה ע"י בנו הריי"צ רבי יוסף יצחק.

כאשר נסע רב איצ'ה לליובאוויטש התלווה אליו אחיו הגדול של סעדיה – הלל, לעומת זאת סעדיה אחיו שהיה עדיין צעיר נשאר בישיבה בראמען.. אך נפשו של סעדיה השתוקקה לנסוע בעקבות רבו ואחיו, וכעבור מספר חודשים כאשר מלאו לו 11 שנים, בקיץ תרע"א נסע סעדיה ללובאוויטש. לא כל אחד התקבל לישיבה, אבל סעדיה למרות גילו הצעיר התקבל. לאחר שגמר את לימודיו בכיתות השיעורים שהיו מיועדות לתלמידים צעירים, נסע למחלקת הישיבה שבצ'דרין. כעבור שנה וחצי בקיץ שנת תרע"ה, כאשר חזר סעדיה ללובאוויטש  החל ללמוד ב"זאל". לא עבר זמן רב, וסעדיה התבלט בין ה"עובדים" ובין הלומדים..

קריאת שמע שעל המיטה שלו, הייתה מהמפורסמות שבישיבה, במשך שעה ארוכה היה אומר את קריאת שמע מתוך דבקות אמתית. באותה שנה כשהיה בן 15 בלבד, זכה להיכנס ליחידות אצל רבו הרבי הרש"ב, סעדיה זכר יחידות זו בתור יחידות נעלית שבה קיבל שפע של ברכות.

לאחר מכן עברה ישיבת "תומכי תמימים" לעיר קרמנצ'וג, בעקבות החלפת השלטון הרוסי משלטון הצארים לשלטון הבולשביקים במהפכת אוקטובר וסעדיה עבר גם כן עם הישיבה..

בקיץ תרע"ט נפתחה מחלקה נוספת לישיבה במושבה אלכסנדרה שבדרום אוקראינה, אל המחלקה נשלחו כעשרה מתלמידי ה"זאל" וביניהם סעדיה. לאחר אותו הקיץ עקב מהומות המלחמה והפרעות, בוטלה הישיבה באלכסנדרה וסעדיה חזר לקרמנצ'וג. לאחר הסתלקותו של האדמו"ר הרש"ב, העיר קרמנצ'וג התמוטטה כליל. והישיבה עברה לעיר רוסטוב ויחד אתה עבר סעדיה.

סעדיה זכה לקירובים גדולים מהרבי הריי"צ, וכן בתקופה זו היה סעדיה מראשי ה"חוזרים". בעקבות המצב הכלכלי הרעוע שבו הייתה שרויה הישיבה,  העלה הרב שמריהו גוראריה (הרש"ג) רעיון לשלוח את סעדיה בתור שד"ר (שלוחי דרבנן) לאסוף כספים לטובת הישיבה. סעדיה נכנס ליחידות בכדי לשאול את דעתו של הריי"צ על רעיונו של הרש"ג. באותה היחידות אמר לו הריי"צ: "בתור משולח אשלח כבר מישהו אחר, אותך אשלח לצ'רניגוב". וכן הוסיף, "אשלח אותך לשם כדי לחזור דברי אלוקים חיים, להפיץ חסידות ולעשות שם לשכה של לובאוויטש". היחידות הייתה אחרי החגים. אך הזמן לא הספיק בכדי לבצע את התוכנית, ובנוסף למצב האיום ששרר בחוץ נוספה צרה חדשה. לקראת סוף חודש חשוון החלה מחלת הטיפוס להתפשט, הרבי הריי"צ ומשפחתו חלו גם כן במחלה זו. החסידים והתמימים לא הפסיקו מלהתפלל, ואף עשו מכתב אשר בו היה כתוב כמה חודשים כל אחד נותן מחייו עבור הרבי, ולצידם חתימותיהם של התמימים והחסידים. ליד שמו של סעדיה היה רשום שנתיים (שני שנים בלשונו).

לאט לאט החל מצבו של הריי"צ להשתפר. ב-כ"ג שבט, הריי"צ הבריא וכבר באותו היום סעדיה זכה להיכנס ליחידות אצל הרבי. הריי"צ דיבר איתו על זה שמאז החורף הרבי רוצה לשלוח את סעדיה לעיר צ'רניגוב. סעדיה מתנצל ועונה לריי"צ, שברצונו להמשיך את לימודיו במסגרת הישיבה יחד עם שאר חבריו. ענה לו הריי"צ:" מה לעשות שאלו הם "הגדולים" שלנו". הרבה ביטויים נפלאים זכה לשמוע סעדיה מפי הריי"צ, בין השאר אמר לו: "הנני ממנה אותך לחזור דברי אלוקים חיים ולהפיץ את תורת החסידות" עוד באותו היום (כ'ג שבט) זכה סעדיה לקבל מידו הקדושה של הריי"צ איגרות קודש לצורך שליחותו לצ'רניגוב. סעדיה מילא את שליחותו, ופעל רבות בתפקידו בתור משפיע של תורת החסידות לתושבי העיר. לאור המצב במדינה כאשר פעילות של חיזוק התורה והיהדות נאסרה ע"י השלטונות, הייתה שליחותו כרוכה במידה רבה של מסירות נפש. אמר לו הריי"צ: "אתה הרי הכרת את אבי. ובכן, בכל זמן שיהיה רחמנא ליצלן עת צרה, תצייר את דמות דיוקנו הקדושה ותיוושע". סעדיה היה כשנתיים רצופות בעיר צ'רניגוב ומילא את שליחותו של הרבי הריי"צ על כל קשייו. לאחר מכן בעצתו של הריי"צ נסע סעדיה לגזצ'סק (גאגרין), ושם מצא את זיווגו, זכה להקים בית בישראל ולחנך את ילדיו במסירות נפש.

סעדיה גם עבר את השואה, הוא ברח יחד עם אשתו וילדיו ברכבת האחרונה לפני כניסת הנאצים לעיר. בעיצומו של החג, בשמחת תורה לאחר מסע מפרך ומייגע של אלף קילומטרים, הגיעו הוא ומשפחתו לכפר אודמורט. לאחר סיום המלחמה חזר לביתו שבגזצ'סק, ומשם עבר לגור בעיירה הקטנה והסמוכה למוסקבה.

מכיוון לאחר המלחמה נשארו פולנים ברוסיה, ניתן אישור לכל הפולנים לחזור לפולין, לסעדיה נודע שישנה אפשרות לברוח מרוסיה באמצעות זיוף תעודות פולניות. וכך הוא ומשפחתו ברחו מרוסיה. לאחר שכמעט ונתפסו בידי השלטונות. בגלל תלאות הנסיעה חלתה ביתו אסתר הדסה ומחוסר טיפול נפטרה. בני המשפחה, שבורים מהאסון שנפל עליהם חגגו את חג הפסח והמשיכו את מסעם לכיוון צרפת. לאחר שהתמקמו והשתקמו בצרפת, נשלח סעדיה בהוראת הריי"צ לשליחות במרוקו בעיר ששמה ספרו. הוא שהה שם כ17 שנה שם הוא פתח ישיבה, ולימד ילדים תורה. אחרי שהחלו יהודים לעזוב את העיר, עבר סעדיה לאנטוורפן שבבלגיה. זאת בעצת הרבי שנטל את הנשיאות לאחר פטירתו של הריי"צ. שם היה בשליחות עד שנפטר ב-ה' בניסן תשמ"ג, נקבר בהר הזיתים.

בן 83 היה במותו.

הזוית האישית

ברנס: תודות לסבי שיחי שענה לי בסבלנות רבה על כל שאלותיי.