מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 13.3.1957 בשם לנה טרוסטינצקי להורים לאה ואשר בברית המועצות בעיר צרנוביץ.

לאמי הייתה משפחה גדולה בת עשר נפשות, ארבעה אחים וארבע אחיות. לעומת זה אבי היה בן יחיד.

בשנת 1972 האחים של אימי התחילו לעלות לארץ. בווינה  גרנו בטירה גדולה שסביבתה היה גדר חשמלית שמרו עלינו שומרים עם כלבי שמירה, גרנו שם שלושה ימים. שם הכרתי הרבה אנשים מכל מדינות חבר העמים וחגגתי בפעם הראשונה את יום העצמאות, שזו חוויה בפני עצמה. אפילו אכלתי בפעם הראשונה בננה אמתית.

ברוסיה גרנו קרוב לשוק, הוריי תמיד לקחו אותי לשם, אני זוכרת שהיו להם סלי קניות ואת החלב מכרו בליטר וכל אחד הביא מהבית את הכלי ובשוק מילא אתו בחלב, בגיל 3 החלטתי לצאת לבד לקנות חלב לא עדכנתי אף אחד. אני לקחתי מבית הורי את הכלי ויצאתי לשוק, הורי דאגו וחיפשו אותי שאלו את כולם ברחוב ובסוף מצאו אותי בשוק.

זכרון נוסף שחרוט בזיכרוני הוא: שעד גיל 9 היה לנו חדר אחד שהוא שימש לנו כחדר שינה וסלון. גרנו בחדר זה 4 נפשות. כשהייתי בת 10 עברנו לגור בבית אחר יותר גדול ובו שלושה חדרים.

גרנו שם סבא וסבתא מצד אבי, אני ישנתי בסלון,  ההורים שלי היו עניים עד כדי כך שהשכירו לסטודנטית מיטה (ספה) בסלון ואני ישנתי במיטה באותו חלל. בבית הורי הייתה לנו רק טלוויזיה אחת שהייתה קטנה מאוד.

העלייה לארץ הקודש

בשנת 1973 ב-12.5 עליתי לארץ בגיל 16 יחד עם הוריי, אחותי, סבא וסבתא מצד אבי. העלייה לארץ לא הייתה קלה, היו קשיים רבים, בתחילה נסענו ברכבת לעיר בשם צ'וב שהיא הגבול של גרמניה, משם שוב ברכבת עד לווינה בירת אוסטריה.

סבתי הייתה נכה שנעזרה בקביים דבר שהקשה עלינו מאוד, בזמן שהחלפנו רכבת נעזרנו בעגלת מזוודות כדי להעביר את סבתא.

כאשר הגענו לארץ הקודש, אצלי ביד הייתה בובה בגודל של תינוקת והשומרים אכן חשבו כי זו תינוקת וביקשו מאתנו דרכון עבורה.

בשדה תעופה שאלו אותנו באיזו עיר אנחנו רוצים לגור? אמי ענתה, בעיר בה יש ים, ואכן קיבלנו מפתחות לדירה בת שלושה חדרים בקומה 4 באשדוד. ההורים שלי בימים הראשונים ישנו על עיתונים על הרצפה ואני עם אחותי סבי וסבתי חיינו אצל דודים שלי באשקלון. באותו זמן בפעם הראשונה בחיים טעמתי יוגורט ישראלי. התלהבתי כל כך עד שדודתי הייתה מביאה לי יוגורט כל שבוע ובכל פעם בטעם אחר.

אחרי כחצי שנה  פרצה מלחמת יום כיפורים. באותו זמן גרתי בירושלים בפנימייה –בבית הנוער הציוני. הוחלט בפנימייה לשלוח את כל הילדים הביתה בשל המלחמה וזו הייתה הפעם הראשונה שנסעתי ברכבת בישראל.

ההתאקלמות בישראל

במקום בית ספר, בשעות הבוקר, למדתי באולפן עברית, ובשעות הערב עבדתי  עם אימי באריזת תפוזים. הייתי אורזת כמאה ארגזים. המשכורת הראשונה שלי הייתה בגיל 16.5.

בגיל 19 התחתנתי והתחלתי ללמוד בבית ספר לאחיות, לאחר זמן ילדתי את בני הבכור.

את הלידה שלו לא אשכח לעולם כיוון שיום למחרת הייתה לי בחינה מסכמת של לימודי האחיות ורק כעבור חצי שנה השלמתי את הבחינה הזו.

גלגולו של חפץ

בזמן חתונתי בשנת 1976  בגיל 19, קיבלתי  מדודתי ז"ל, טבעת מאוד יפה. כמו כן, יש לי עוד טבעת שהורישה לי חמתי. הטבעת  הזאת, חמי  הביא אותה מסין, בזמן שהוא שירת  ולימד שם את הקצינים להשתמש בטנקים. זה היה אחרי מלחמת העולם השנייה ב-1958.

הזוית האישית

נהנתי מאוד מהפרויקט, זו חוויה של פעם בחיים לספר את סיפור חיי ולהעלות תמונות אישיות שלא חלקתי עם אף אחד מלבד משפחתי המצומצמת.

התרגשתי כל שבוע מהמפגש עם נכדתי והעובדה שאני חולקת איתה את סיפורה האישי הרגשתי שאני מתקרבת אליה מאוד ואכן גם שני נהנתה בפרויקט.

האווירה הייתה משפחתית ונעימה היה שיתוף פעולה לא רק בין נכד לסבתא/סבא אלה כל הילדים הסבים והסבתות היו יחד.היה לי קשר טוב עם כרמית מנחת התוכנית וזה לא מובן מאליו היחס האישי והאכפתיות.