מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל פגורה, לשעבר קופלוביץ. נולדתי ברומניה בעיר גאלאץ בשנת 1946. בגיל שנתיים עליתי לארץ עם הורי באנייה "עצמאות". היה יום חורפי מאוד בחודש דצמבר, ולפי דברי הוריי ביקשתי לחזור הביתה לסבא שאהבתי ברומניה.

אחרי טלטולים רבים האנייה עגנה בנמל חיפה ואנו עברנו למספר חודשים להשתכן במעברת פרדס חנה. עם סיום מלחמת העצמאות הסיעו אותנו לישוב תרשיחא שבתיו ננטשו ע"י הערבים בתום המלחמה. חיינו בבית בנוי אבן בשכנות עם עוד משפחה ועם מטבח משותף, ובבית הייתה באר מים לשימוש יומיומי ולרחצה. השירותים היו בחצר בתוך ביתן מעץ. כשהבריטים עזבו את הארץ אני זוכרת כיצד אבי צעד במצעד יום העצמאות הראשון למדינה, באהבה ובגאווה גדולה.

בגן ובבית הספר למדנו בבניינים בכפר הערבי. כילדים חיינו היו יפים ומעניינים, המצאנו משחקים רבים בחצר, ביימנו הצגות תאטרון ובילינו זמן רב בטבע. בשנת 1952 הוקם מושב "מעונה" בשכנות עם הכפר תרשיחא. יש לציין שעם השכנים הערביים היינו ביחסי שכנות וחברות טובים, ואפילו לימדנו אותם לפטפט ברומנית. אבי היה חבר של כולם, אהב אנשים ואהב לעזור לשכנים. כמו כן, אבי היה ממייסדי מושב מעונה וגם סלל כבישים. התפרנסו מחקלאות מגוונת: לול תרנגולות לביצים, גידול אפרוחים בחממה, כבשים ועיזים, מטעי פירות וכרם ענבים. בילדותי ובנעורי הייתי גאה לגור במושב ובהורי החקלאיים.

ברצוני לציין שהיהודים אשר עלו מרומניה לארץ עשו זאת מטעמי ציונות ואהבת הארץ. הדור ההוא היה מורכב מאנשים משכילים ואוהבי חיים, הוקם תאטרון רומני מהווי המקום, נבחר ועד מקומי לטפל בענייני היום והקשרים האדמיניסטרטיביים. בחג פורים ההורים חגגו והתחפשו ואפו אוזני המן ומיני עוגות לשמח את הלב בליווי כוסות יין וריקודים. את חגיגות ימי ההולדת ציינו בצנעה רבה ואת בת המצווה חגגו לי עם כיתתי בביה"ס. יש לציין שנולד לי גם אח בביה"ח הישן בנהריה והתחבורה שהייתה מאוד דלילה באותם ימים, הביאה לכך שאמי הובהלה ללדת ע"י רכב ממשטרת מעונה ,שהיא שריד מתקופת הבריטים. התקופה מאז נראית היום כבלתי אפשרית, אך לנו הייתה שמחה והיינו מרוצים מהקיים.

לימים בגרתי ולמדנו בבי"ס בבניין ערבי עשוי מאבן. היה שם חדר מוזיקה עם כלי נגינה שונים, ומשם עברנו ללמוד במעלות שהוקמה ע"י עולים ממרוקו. לאחר מכן הגיעו לעיירה גם עולים נוספים מרומניה, העלייה של שנות השישים. בהיותי בת 16 עברתי ללמוד בב"ש בפנימיית תיכון וסמינר למורים וגננות. לאחר סיום הלימודים התגייסתי לצבא כמורה חיילת בישובי-ספר.

עזבתי את עולם ההוראה לאחר סיום הצבא, נישאתי ונולדו לי שתי בנות ובן: דלית, מירב ואורי. לאחר שהילדים גדלו מעט עברתי לעבוד בבית החולים בנהריה כמזכירה רפואית, כמובן לאחר שלמדתי והתמחיתי בנושאי הרפואה הקשורים לעבודתי. שנה לאחר שנולדה נכדתי- בכורתי מעיין, בעלי היקר והאהוב איציק ז"ל נפטר, אך הוא זכה לאושר רב מהנכדה ומההמשכיות של המשפחה! מאז עברו כמעט 20 שנים ובשנים אלה התחתנו שני ילדי הנוספים, ואני מבורכת ב-8 נכדים מדהימים ומיוחדים.

לאחר 30 שנות עבודה כמזכירה רפואית ורשמת רפואית, פרשתי לגמלאות. לפני 5 שנים וכיום, אני נהנית מהיותי גמלאית פעילה, משקיעה במשפחה ומאושרת עם כל נכדיי וילדיי. משפחתי מהווה עבורי את הערך החשוב והאהוב בחיי, מלבד זאת אני מתנדבת בתנועת של"ם בנהריה, תלמידה בכיתת ותיקים פעמיים בשבוע, נפגשת עם חברות ואוהבת לטייל ברחבי הארץ, ובמיוחד להכין ארוחות טעימות למשפחתי ולסיום מאוד נהנית להיות גימלאית ולהנות ממעט הזמן הפנוי שנותר לי, ומקווה להמשך חיים טובים ומאושרים.

עם הוריי

הזוית האישית

המספר : "נהנתי מאוד מהקשר שהתחזק בעקבות המפגשים המשותפים". המתעד: "הכרתי יותר את הסיפור של סבתא ועכשיו אני וסבתא קרובים מאי פעם".