מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה בעיר גלאץ ב- 14.12.1944 במזל קשת להוריי הרי וטינה שוורץ. אבי היה מהנדס כימיה ואמי עקרת בית. כשהייתי בן שנתיים הורי עברו לעיר הבירה בוקרשט. בבית הספר הצטיינתי במתמטיקה, מדעים וביולוגיה. אהבתי לקרוא ספרים בנושאים טכניים ולבקר בחנויות ספרים, אהבתי לשחק בקוביות ומשחקי הרכבה.

מרבית קרובי המשפחה שלנו היו בארץ מאז הקמת המדינה . הורי ביקשו לעלות לארץ, אבל היינו מסורבי עלייה בגלל שאבי היה מהנדס ולא נתנו לעובדים חיוניים לעזוב. בשנת 1960 הוריי הגישו בקשה לשלטונות לפיה הם רוצים לחבור למשפחה עם דודה שכביכול גרה באוסטריה, ולכן קיבלנו רשות להגר מרומניה. בצורה זו עלינו לארץ.

העלייה לארץ נעשתה בשלבים: בתחילה, נסענו ברכבת "אוריינט אקספרס" לאוסטריה. המתנו בוינה כשבוע ואז נסענו לפריס לבקר חברים של אבי. מפריז נסענו למרסיי, ולבסוף הפלגנו באוניה "ירושלים" לארץ, והגענו לחופי חיפה. מחיפה נסענו להרצליה, בה גרו מרבית בני משפחתה של אמי, משפחת לייבוביץ.

הגעתי לארץ כשהייתי בן 15. הקיץ הראשון שלי היה ב"אלוני יצחק", מוסד של עליית הנוער, שם התחלתי ללמוד עברית ולהיות ישראלי. בשנתי הראשונה בארץ הייתי חניך ב"הדסים". בכיתה י' הצטיינתי במתמטיקה, המורה אפילו נתן לי לבדוק מבחנים של כיתה י"א. בזמן השיעורים עזרתי לתלמיד סמינר למורים ללמוד לבגרות תמורת שיעורים בתלמוד, בזכותם קיבלתי ציון בתעודת הבגרות בנושא מסכת גיטים.

לקראת כיתה י"א עברתי לגור עם הוריי במעוז אביב ולמדתי בבית הספר "אליאנס". גם שם היה לי יתרון במתמטיקה בזכות החוגים שהשתתפתי ברומניה. בנוסף למתמטיקה הצטיינתי גם בפיזיקה. נבחרתי להשתתף בתכנית מיוחדת שכללה מאה תלמידים מצטיינים מכל הארץ, ובמסגרת זו למדתי בקורס תכנות מחשבים במכון ויצמן למדע בשנת 1962.

כאשר התגייסתי, שלחו אותי לממר"ם (יחידת המחשב האלקטרוני). עבדתי במחלקה של מכונות שטיפלו בכרטיסי IBM – הדור הישן של המחשבים, שהיו מחשבי ענק. נבחרתי להיות חייל מצטיין המייצג את יחידת ממר"ם, וביום העצמאות קיבלתי את אות נשיא המדינה זלמן שזר. בטקס החגיגי נכחו זלמן שזר, יצחק רבין ולוי אשכול. אמרו לי לא להגיד שאני מיחידת ממר"ם אלא יחידת המחשב האלקטרוני כי זה היה תחום חדש שלא הכירו. לא היה לי תג יחידה. רבין שאל אותי מאיזו יחידה אני ועניתי : יחידת המחשב האלקטרוני, שזר חזר על המילה: "האלקטרוני". אני זוכר שהתרשמתי מהתספורת המיוחדת של הנשיא.

בזכות היותי חניך מצטיין קיבלתי רשות ללמוד מתמטיקה שימושית באוניברסיטת תל אביב במסגרת השירות הצבאי. עבדתי משמרות ולמדתי בבוקר. הפסקתי את לימודיי אלה בשל העומס. לימדתי באשקלון מתמטיקה ופיזיקה בכיתות הומאניות ושם למדתי להיות מורה. מאוחר יותר,המורה שלי מ "אליאנס" ביקשה ממני להכין תלמידי כיתה י"ב לבגרות מעשית בפיסיקה. קיבלתי תקציב ובניתי מעבדה שהפכה להיות הטובה בארץ. ערכנו ניסויים בפיזיקה, והתלמיד היה צריך להסביר אותם לבוחן החיצוני שלא תמיד הבין הכל. זו הייתה סגירת מעגל, חזרתי ללמד במקום בו למדתי, ב"אליאנס".

באותה תקופה הוקמה במכון ויצמן קבוצת מורים, שפתחו תכנית לימודים בפיזיקה ונקראה "קבוצת רחובות". הפכתי לאחראי על מעבדות הכשרת המורים שלהם. הפכתי ליועץ מעבדות פיזיקה ל" קבוצת רחובות" בכל הארץ.

בשלב מסוים קמה תכנית מקבילה באוניברסיטת תל אביב בהנחיית פרופ' חן, תכנית לפיתוח מדעי הטבע לילדי בית הספר היסודי והגן. עבדתי עם מומחה אמריקאי מטעם אונסק"ו, מרשל מונטגומרי. קיבלנו תקציב להקמת בית מלאכה ומעבדה לפיתוח ציוד לימודי. היינו חברים, עבדנו וטיילנו יחד בארץ. למדתי ממנו טכניקות של פיתוח מודלים ואמצעים להוראה. הייתי טכנאי של הכשרת מורים בפיזיקה. קיבלתי רישיון הוראה מיוחד.

באוקטובר 1973 התגייסתי למילואים בעזה, כעבור שבוע עברתי ליחידה שלי בסיני. תקופת מלחמת יום כיפור הייתה קשה עבורי, התנדבתי במשך שנה בסיני בתחום האפסנאות בצה"ל. לאחר מכן הציעו לי לעבור לבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. הייתי עוזר לקצין הדרכה ראשי וקצין פיתוח אמצעים ושיטות הוראה. לאחר מכן, הייתי סגן מפקד ההקמה של שלוחת בית הספר הטכני של חיל האוויר בבאר שבע.

לאחר השירות הצבאי, הייתי מחנך כיתת אלקטרוניקה ברמת השרון. עסקתי בהוראה מספר שנים, אהבתי ללמד את הילדים על מורשת ועל צה"ל.

עבדתי כיועץ בחברת אלקטרוניקה בפרויקטים בתחום המעבדות. הייתי בקניה, בגוואטמלה, פרו וונצואלה.

הזוית האישית

סיפורו של עוגן תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס "הנדיב" בהרצליה, בהדרכת המורה המובילה גילה מזרחי.