מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, אספר לכם על חייו של סבי, דוד, המשתתף בתכנית איתי.

סבא דוד עלה לישראל מרומניה בשנת 1951. הוא היה ילד בן 6. המדינה הייתה צעירה בתחילת דרכה והחיים היו שונים מהיום. אנשים עלו מארצות אירופה עם משקעים של מלחמת העולם השנייה, לעיתים קרובות היו חסרי כל, והמדינה הצעירה עשתה ככל יכולתה לסייע לעולים. בשונה מהיום שיש רמת חיים טובה לרוב האנשים, בשנים ההן אדם היה מאושר אם היה  לו צריף קטן לגור בו, עבודה כלשהי (לעיתים קרובות היו פשוט עודרים שטחים ושותלים עצים) לפרנסה, ואוכל למשפחה. אנשים היו שמחים עם מה שהיה להם. כולם היו מלאי תקווה ורצון לבנות מדינה ליהודים אחרי 2000 שנות גלות.

המשפחה של סבא דוד נקלטה בקיבוץ שפיים. סבא זוכר את החיים בחברת הילדים מאוד לטובה. הם גרו בבית הילדים המשותף ורק בערב הלכו לחדר ההורים. הם היו בתנועת הנוער העובד ומדי שבוע היו להם פעילויות, ישבו סביב מדורות, שרו ורקדו, שיחקו בשוטרים וגנבים ובאינדיאנים. היו להם טיולים, מחנות ומפגשים עם נוער מקיבוצים שונים. בסיום תקופת בית הספר, כשכולם סיימו כיתה י״ב, הם התגייסו לצבא. סבא מספר שכולם הלכו לחילות קרביים. הייתה אווירה נפלאה של חברות וביחד עד היום הזה.

סבא סיפר לי שבחודש הבא הוא מארגן את בני הכיתה שלו לטיול ואפילו חברים שגרים בחו"ל יבואו לטיול הזה. סבא מאחל לנו הווי טוב ובריא כפי שהיה לו.

הזוית האישית

עמית: סבא מאחל לנו חווית גדילה וצמיחה טובה, כפי שהייתה לו.