מרגרינה, ריבה ונקניק
חג הפסח הראשון בארץ
נולדתי בשנת 1951 באיראן, בעיר טהרן. עלינו לארץ בשנת 1958.
מרגרינה ריבה ונקניק
בשנת 1958 עליתי לארץ ישראל. הגענו עם מטוס לסוכנות בשדה התעופה. לאחר שבוע פינו אותנו לירוחם לצריפים. התנאים היו קשים מאוד. היה מתחם של שירותים ואמבטיה בחוץ והיינו צריכים להתקלח עם חימום דודים. היינו מקבלים תלושים ומחכים בתור למרגרינה, ריבה ונקניק. עד היום אני לא סובלת ריבה, נקניק ומרגרינה. אני לא מסוגלת לאכול את המאכלים האלה.
גרתי בצריפים חמש שנים עם: פשפשים. כעבור חמש שנים עברתי לגור בתל אביב. גם בתל אביב היו תנאים קשים. כשהייתי בת 13 התחלתי לעבוד כספרית אנשים בעד פרוטות. לא הייתה ברירה, והייתי חייבת להתפרנס.
חג הפסח הראשון שלי בארץ
בשנת 1958 עלינו לארץ. אני הייתי בת 7.
שנה אחרי שעלינו לישראל אבא עזב לצערנו את הבית. כשאבא לא היה איתנו האחים של אבא כינסו
את כולם ביחד ונתנו לנו הרגשה תחליף לאבא. זה היה מאוד מרגש . חג הפסח הזה היה אחד
מהחגים המרגשים והבלתי נשכחים מבחינתי. אכלנו
תבשילים מיוחדים לכבוד החג שרנו שירים ובעיקר בני המשפחה שעטפו אותנו עם המון חום ואהבה. זה אחד החגים שקשה לי לשכוח.
אבא לא היה לי. אימא עבדה קשה מאוד בשביל פרנסה לי ולאחים שלי. היינו שלושה אחים ואני הייתי הקטנה. כאמור, כבר בגיל 13 עבדתי כדי לעזור למשפחה. בגיל 15 הלכתי ללמוד ספרות. ועד היום הזה אני ספרית.
אני חושבת שהילדים של היום אינם יודעים עד כמה היה קשה בעבר ועד כמה תנאי המחיה שלנו היום מעולים.
תשע"ה – 2015
מילון
טהרןבירת איראן
ציטוטים
”צריך להעריך את מה שיש לכם“