מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1947 בשלהי הקיץ של חודש יולי. במהלך חודשי ההריון, אמי קיבלה טיפול רפואי על ידי זריקות שנתנו לה מדי יום בביקוריה בביתו של הרופא. כשנולדתי קראו לי בשם מרגלית, בחרו בשם זה מסיבת עלות הטיפול הרפואי ששילמו הורי בכסף רב. הלידות באותה תקופה היו מתקיימות בבית, כי לא היו בתי חולים בעיר ג'רבה בה נולדתי. המילדות היו עוזרות לנשים ללדת ולטפל בתינוק בעת לידתו.

המשפחות בעירי גרו בבית סמוכים אחד לשני וההורים והילדים הנשואים גרו ביחד באותו "מתחם", כאשר חצר משותפת חיברה ביניהם. לכל משפחה הייתה יחידה. את הכביסות כיבסו הנשים במשותף בנהר.

תמונה משפחתית

את האוכל של שבת הכינו ביחד כל המשפחות והיה תנור כמו טבון ששם שמו את החמין והתבשילים של שבת, את הקניות ערכו הגברים, כי הנשים לא היו יוצאות מפתח ביתן אלה לצורך שמחות ונסיעות. את הירקות והפירות היו קונים בשוק שהיה סמוך לעיר ואת הדגים היו קונים חיים מהדייגים שדגו אותם סמוך למכירה. את הבקר, הצאן והעופות היו קונים אצל הערבים שגרו בשכנות איתנו. השחיטה הייתה נעשית ע"י הרב השוחט ולאחר מכן היו ממליחים ומכשירים את הבשר בבית.

את החגים חגגנו בשיתוף עם כל המשפחות למשל בסוכות הייתה לנו סוכה משותפת והייתה לנו מסגרת מתכת מיוחדת להניח עליה את הסכך. תלינו כל מיני סוגים של ירקות ופירות במקום הקישוטים שקיימים היום בנוסף לכך היו תולים כיסא שנקרא כיסאו של "אליהו הנביא", שמים עליו טלית. מחג הפסח זכורה לי במיוחד אפיית המצות, לא קנו מצות אלה אפו אותם לבד.

הזוית האישית

התלמידים איתה וינגרטן נעמה והלל גרנוולד, השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי ותעדו את סיפורה של מרגלית עזריה.