מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מרבד הקסמים

סבי ואני היום
סבי בזמן שירותו הצבאי
קשיי העלייה של סבא יעקב מתימן לארץ ישראל, חטופי תימן

ההיסטוריה של יהדות תימן מתחילה בנקודת זמן מסוימת לאחר חורבן בית המקדש הראשון. הקהילה היהודית שהתגבשה בתימן הייתה ברובה בעלת זיקה חזקה לדת ולמסורת ובלב רובם היה זרוע החלום לעלות לארץ ציון. היהודים הראשונים שהגיעו לארץ מתימן עשו את דרכם לכאן הרבה לפני הקמת מדינת ישראל [1862 ו- 1881]. לפני קום מדינת ישראל השלטון בתימן התנגד לנדידת יהודים לישראל והדרך היחידה להגשמת חלומם עברה דרך המושבה הבריטית שהוקמה בעיר עדן בשנת 1945 גם דרך זו נבלמה על ידי הבריטים וכ-7,000 יהודים מצאו עצמם תקועים בין ביתם שניטש בתימן לבין חלומם להגיע לישראל.
 
את העולים העבירו למחנה חאשד שבעיר עדן-מחנה צבאי ששימש את הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה ולימים הוסב למחנה עולים ושמו שונה למחנה "גאולה".עם הקמת ארץ ישראל השתנתה גישתו של השלטון בתימן בנוגע להגירת היהודים מתימן ובכך נרשמה תחילתו של מבצע "מרבד הקסמים" [1949].
 
בין העולים שהגיעו לארץ מתימן, עלה גם סבי,ילד בן 4. זיכרונותיו של סבי מהעלייה לארץ מעומעמים ומטושטשים מעט והוא כלל אינו זוכר כיצד עלה למטוס מאחר וכנראה ישן בדרכו ארצה אך הוא זוכר בבירור את ההתארגנות לקראת העלייה לארץ ועוד יותר בבירור את תשוקתו לזכות ולהגיע לציון.
 
אבא שלי זיכרונו לברכה אמר: "אני רוצה למות בדרך לישראל". הם שוכנו במחנה עולים עין שמר.על אף ההבטחה שראו  סבי ומשפחתו בהגעה לארץ, בהגעתם שמחתם הפכה לסבל וכאב מסיבות רבות. ראשית, מבחינה חומרית-מאחר והם לא נערכו לעזיבה מידית את תימן, הם נאלצו לוותר על רכוש רב מאחור. 
 
שליחי העלייה אמרו לעולים להשאיר את חפציהם בתימן בטענה שאין להם מקום תוך הבטחה שחפצים אלה יושבו להם עם הגיעם לארץ ישראל כמובן שלא כך היה .החפצים שרצו לקחת עימם היו: בגדים,תכשיטים וספרי קודש.סבי מספר שספרי תורה , תכשיטים ומטבעות זהב שעברו מאב לבנו במשך כ- 20 דורות נעלמו כלא היו . היו אנשים שמיהרו לפני העלייה למכור את חפציהם ולהרוויח קצת כסף אך הם קיבלו תמורה נמוכה ביותר ביחס לשווים בפועל. שנית, סבי ובני משפחתו היו  מסורתיים ועם עלייתם לארץ התעוררה מחלוקת בנוגע לאופן קליטתם בארץ והם חשו שכפו עליהם את דרכם הדתית ושלישית,עד היום הם אוחזים בדעה שבגין כשלים בהתנהלות במחנות העולים ואולי אפילו כחלק ממערכה מכוונת, חלק מילדיהם נעלמו באופן מסתורי.
 
סבי ובני משפחתו עלו ארצה דרך העלייה הגדולה "מרבד הקסמים" הידוע גם כמבצע על "כנפי נשרים" ב-1949. העבירו אותנו למעברת עין  שמר במשאיות ובמשאיות לא היו מושבים, כלומר ישבנו על הקרקע במשאית מאחורה. מכיוון שעדיין לא היו כבישים אז הנהגים נסעו במהירות ובפראיות בשבילי העפר, היו אנשים ששילמו לנהגים על מנת שיסעו לאט יותר ובזהירות.
 
בדרכנו למעברות בנסיעה לקחו ילדים יתומים וחטפו אותם בשביל לאסלם אותם ואנשים היו צריכים לשלם כסף בשביל לשחרר אותם היו אנשים שהיו מוכנים לקחת את הילדים היתומים תחת חסותם ולגדל אותם. הסיפור של החטיפות חזר על עצמו לאורך כל העלייה. סבי מספר שכבר במטוס היו שמועות על הילדים שנחטפים וכל אמא פחדה על הילדים שלה והחזיקה אותם לידה וגם כאשר האחיות רצו לעזור לנשים ולעזור להם לטפל בילדיהם האמהות לא הסכימו כי הייתה שמועה שחוטפים ילדים וכל אמא חששה לשלום ילדיה, הם ישנו באוהלים נפרדים אוהל לאימהות ואוהל לילדים. היו אמהות שהלכו לישון וכאשר קמו להניק את ילדיהן האחיות והרופאים סיפרו להן שהם מתו אך כאשר הילדים גדלו הם קיבלו צו גיוס לצבא האמהות לא הבינו כי חשבו שילדיהן מתו.
 
סבי מוסיף ומספר שהם נחתו בחודש ינואר ובחודש הזה היה מאוד קר והיה אוהל אחד לכל כמה משפחות זאת אומרת שכל כמה משפחות ישנו יחד, באותו האוהל ובנוסף השלג והגשם הפילו את האוהל עלינו כלומר האוהל קרס עלינו ולא היה לנו מקום לישון בו. חלק מהילדים ומהמבוגרים חלו בגלל הקור והגשם והיו מקרים שהאמהות לקחו סיכון על הילדים שלהן כי ידעו שיכול להיות שמשם הם כבר לא יחזרו אז הן העדיפו להיות עם ילדיהן למרות שהן ידעו שהם יכולים למות בגלל מחלותיהם. 
 
כאשר באנו ארצה לגברים לא הייתה עבודה  רק כשבועיים בחודש הם עבדו. היה צנע בארץ וחילקו תלושי אוכל על פי מספר הנפשות היו נותנים לכל משפחה אוכל. ממושב עין שמר עברנו למושב חלץ כל משפחה קיבלה חלקת אדמה והמשפחה הייתה צריכה לעבד את האדמה ולגדל ירקות ופירות. היה במושב בית ספר אזורי אחד לכל ילדי המושבים שמסביב ובכיתה אחת  היו כמה גילאים, בבית הספר בזמן הקטיף הילדים והילדות היו נעדרים מבית הספר על מנת לעזור להורים בקטיפת הירקות והפרות ובמושב הייתה גם מרפאה והמרפאה פעלה כך שרופא היה מגיע פעם בשבוע למרפאה לטפל בחולים והיה חובש ניצול שואה שגר במושב והיה לחולים כמו רופא שהיה מטפל בהם ודואג להם במרפאה.
 
עד גיל 12 גדלתי במושב חלץ ועברתי לפנימיית הנוער עיינות, עד סיום התיכון למדתי שם. היה לי חבר ערבי בשם עבדאללה היינו מתגלשים יחד במגלשה וגידלנו יחד גורי כלבים, אירוע נוסף שאני זוכר הוא התקפת הפדיוניים [המחבלים דאז] שבאו מרצועת עזה והתקיפו ביריות את ביתינו, היה לנו כלב כנעני שהתנפל על המחבלים ופצע אותם.   
 
תשע"ו                           

מילון

תקופת הצנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 19491959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. הוטלו הגבלות על כספים שניתן להוציא מהארץ. אזרח ישראלי שיצא לחו"ל באותה תקופה יכול לשאת עמו רק סכום קטן של מטבע חוץ.

ציטוטים

”"ואשא אתכם על כנפי נשרים" שמות, יט, ד'.“

הקשר הרב דורי