מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מרבאט לקריית גת

סבא יעקב, אימא דבורה ואפק הנכד
סבא יעקב במסיבת בר המצווה
חוויות העלייה של סבא יעקב ממרוקו כילד

אני, סבא יעקב, נולדתי  ברבאט, עיר הבירה של מרוקו, בתאריך 23.11.1956. אני הילד החמישי מבין 11 ילדים. אנחנו שש בנות וחמישה בנים. אבא שלי, ר' יצחק דיין, היה רב גדול ומקובל במרוקו. אימא שלי – מרים או בכינוייה "ממה" – הייתה עקרת בית וגידלה אותנו – את הילדים. כיום סבתא "ממה" בת 94. סבא רבא יצחק ז"ל נפטר מהמחלה.

סבא רבא יצחק דיין זצ"ל

תמונה 1

רבאט הצטיירה בעיניי כעיר יפה ומודרנית. מגג הבית היה ניתן לראות את הנמל ולהשקיף על האוקיינוס האטלנטי הכחול. העיר הייתה פעילה תרבותית. היו בתי קולנוע, תערוכות, פארקים ואף בית כנסת. בעיר רבאט הייתה קהילה יהודית גדולה שמנתה מעל ל 12,000 יהודים. כמו בקרב שאר קהילות יהודי מרוקו, לאחר הקמת מדינת ישראל החל זרם הדרגתי של עלייה מהעיר רבאט לישראל הצעירה. ההתניידות בתוך העיר הייתה על גבי סוס וכרכרה. באותה תקופה הייתה מרוקו מדינת חסות של צרפת. העם המרוקאי רצה עצמאות מהשלטון הצרפתי ולכן החלה התקוממות. ההפגנות והאלימות גברו, יהודים וצרפתים נהרגו.

עליה לארץ 

בשנת 1962 בהיותי  בן 6, החליטה משפחתי לעלות לארץ ישראל. סבתי התגוררה בעת ההיא במרסיי שבצרפת, ואמי, מרים, החליטה שנעלה ארצה דרך צרפת. עזבנו יחד – עשרת אחיי ואחיותיי והוריי – את מרוקו והפלגנו באונייה "קוטוביה" לצרפת. באונייה היה אולם ענק עם מיטות קומתיים. ישנו יחד עם כל העולים, זו הייתה מעין אוניית מעפילים. הים היה סוער והנוסעים על הסיפון היו חגורים בחגורות הצלה. כולם עמדו והתפללו. כשהגענו למרסיי שבצרפת, שהינו כחודשיים בביתה של סבתא.

סבא יעקב (השמאלי) יחד עם ה"בבא חאקי" (האמצעי) ואביו – סבא רבא יצחק ז"ל (מימין) בחגיגת בר המצווה

תמונה 2

הגעה לארץ ישראל

כעבור מספר שבועות הפלגנו באונייה "ירושלים" לישראל. בשנת 1963 הגענו לארץ. האונייה עגנה בנמל חיפה. הנוסעים עמדו על הסיפון והתרגשו מאוד למראה של ארץ ישראל אליה השתוקקנו להגיע. בנמל נעשו סידורים אחרונים, הועלנו למשאית ונשלחנו לדרכנו. היעד – קריית גת. למדתי בכיתה א' בבית ספר חב"ד בשכונת ירמיהו בקריית גת. אני זוכר את תקופת מלחמת ששת הימים שפרצה בשנת 1967. הייתי בן 11.

כיום

בשנת 1986 הכרתי את אשתי, סבתא חנה. אני הייתי נהג מיניבוס ומדריך תלמידים וסבתא הייתה מורה. בשנת 1987 נישאנו. יש לנו חמישה ילדים. שלוש בנות ושני בנים. אימא של אפק (המתעד), לאה, היא השנייה מביניהם. במהלך השנים למדתי לימודי הוראה ועבדתי תקופה של כעשר שנים בתור מורה. לאחר מכן התמניתי למנהל משק ותחזוקה בישיבת חב"ד ועבדתי שם 30 שנה. לפני 11 שנה חליתי ב"שחמת הכבד", ולפני כארבע שנים נאלצתי להפסיק לעבוד. כיום אני בן 63, מושתל כבד כבר שלוש שנים ומצבי יציב, ב"ה.

 תמונה משפחתית -אפק עם סבא יעקב ושאר בני המשפחה בחתונת הדוד

תמונה 3

הזוית האישית

הנכד אפק: נהניתי מאוד לכתוב את הסיפור של משפחתי שמתאר את הקשר הרב דורי. זאת הייתה חוויה מעניינת, מלמדת ומהנה. בזכות הכתיבה ביליתי זמן איכות עם סבא יעקב, ושמעתי סיפורים שלא הכרתי קודם. העשרתי את הידע שלי.

מילון

אניית קוטוביה
אניית מעפילים שהעלתה יהודים ממרוקו למרסיי בשנים 1955-1956.

רבאט
רבאט (בערבית: الرباط) היא בירת מרוקו. היא העיר השלישית בגודלה במדינה. העיר שוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי, על גדתו המערבית של הנהר בו רגרג (Bou Regreg). רבאט שימשה כבירת התרבות הערבית לשנת 2003, ובשנת 2012 הוכרזה כאתר מורשת עולמית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”התרגשנו מאוד למראה של ארץ ישראל אליה השתוקקנו להגיע“

הקשר הרב דורי