מאגר סיפורי מורשת

סבא צבי מספר על תולדות המשפחה של אביו, ד"ר יעקב פריי, נולד בקרקוב שפולין בתאריך 1.3.1914. הוא נפטר ברמלה בתאריך  14.7.2009 בגיל 95 בשיבה טובה. מהצד של אבי אין לנו הרבה אינפורמציה. הכל אבד בשואה.

 

המידע הגדול ביותר נמצא בספר שכתב אבי, 10 שנים לפני מותו. ספר זה נקרא "מקרקוב לפאריס, מכתבים מבית אבא ,1938-1943". זהו תרגום של חליפת המכתבים בין אבי למשפחתו. אבי נסע בשנת 1932 בגיל 18 לפאריס כדי ללמוד רפואה וטרינרית. לפני סיום לימודיו פרצה מלחמת העולם ה – 2 והקשר היחיד שהיה לו עם משפחתו היה בדואר. הוא שמר על המכתבים ולקראת שנתו ה – 80 החליט לתרגם אותם ואחי זאב יחד עם אשתו בת שבע ערכו אותם לספר.

 

הספר לא פורסם ולא הופץ ברבים. הוא חולק רק למשפחה עותק ממנו נמצא במוזיאון "יד ושם"  בירושלים.הורי אבי, וולף פריי ואירנה פריי לבית ברנדשטטר, גרו בקרקוב, פולין. הם התפרנסו מחנות תכשיטים ואביזרי נוי שייסדו ב1913. זו החנות ברחוב סטראדום בקרקוב.

 

 

התמונה צולמה בשנת 1992אבי יעקב, נקרא בפולנית יאנק. וכך הוא נקרא על ידי משפחתו וחבריו. הוא נולד ערב פרוץ מלחמת העולם ה1. אביו וולף גויס כחייל וחזר רק אחרי 4 שנים, כשהסתיימה המלחמה. כך גדל  אבי ללא אב ב4 שנותיו הראשונות. אינני יודע דבר על מוצא המשפחה מעבר לזה. אני רק יודע שאבי סיפר לי שמשפחת אימו אירנה ברנדשטטר היתה מאוד אינטלקטואלית  והיו בה במאה ה – 19 מספר משוררים וסופרים. אבי בצעירותו למד ב"חדר" מגיל 3 . אבא שלי שמר את הספר שהוא למד ממנו ב"חדר " וביום הולדתו השמונים הוא כתב לנו הקדשה על הספר.

 

 

הספר שמור אצלי ."חדר" זו  כיתה עם מורה שבה  לומדים הילדים לקרוא עברית. בבית דיברו פולנית, ההורים דיברו ביניהם גרמנית כדי שהילדים לא יבינו וכתבו מכתבים בגרמנית. ההורים קיבלו את השכלתם בגרמנית כי פולין היתה  אז חלק מ"הקיסרות האוסטרו הונגרית" שהשפה הרשמית בה הייתה גרמנית.  בילדותו למד אבי מהוריו פולנית, ב"חדר" למד עברית, בבית הכנסת דיברו יידיש, הוריו דיברו ביניהם גרמנית, בבית הספר היה צריך ללמוד לטינית, לקראת לימודיו בצרפת למד צרפתית, וכך שלט אבי בכ-12 שפות.הוא הסביר את זה כך: אם אתה יודע פולנית אתה יודע רוסית, הלטינית קרובה מאוד לאיטלקית ולרומנית. אם אתה יודע גרמנית וצרפתית אין לך בעיה עם אנגלית.

 

הוא הצטרף בנעוריו לתנועת נוער יהודית בשם " בני עקיבא" שם חלחל בו הרעיון הציוני . הגרעין בתנועת הנוער שהוא השתייך אליה עלה לארץ בשנות ה – 30 וייסד את הקיבוץ " נווה איתן " בעמק בית שאן. אבי לא עלה איתם אלא החליט שכדי שהוא יהיה מועיל בקיבוץ יהיה רופא וטרינרי שיטפל בלול וברפת. לכן כשהגרעין עלה ארצה , נסע אבי ללמוד רפואה וטרינרית בפאריס ותכנן להיצטרף לקיבוץ בתום לימודיו.

 

הגורל רצה אחרת. לקראת סיום לימודיו פרצה מלחמת העולם השניה ולא רק שאי אפשר היה לצאת מהמדינה , גם לא יכול היה לסיים את עבודת הדוקטורט. גם להתפרנס הוא לא יכול היה, כי אסור היה ליהודים לעבוד . פעמיים עצרו אותו השוטרים כי עבד ללא רשיון ובלחץ של רופאים וטרינרים שהכירו אותו ואת השוטרים הוא שוחרר ולא נמסר לגרמנים.בפריס הוא התוודע בבית הכנסת למשפחה יהודית בשם וינטר, משפחת אימי. האב זיגמונד, סוחר אמיד, חיפש מורה לעברית עבור ילדיו והציע לו ללמד את ילדיו -3 בנות ושני בנים. אמא שלי, שרלוט,  הייתה הבכורה. כך הכירו זה את זו.

 

הם נישאו בתחילת 1943 בל"ג בעומר ובסוף השנה נולדתי אני. כל זה היה תחת הכיבוש הנאצי.פאריס שוחררה באוגוסט  1944 והחיים חזרו למסלולם לאט לאט אבי גמר את עבודת הדוקטור וקיבל את התואר ובחר לעבוד בהסתדרות הציונית ולפתוח סניפים בכל ארצות אירופה וצפון אפריקה . מטרת סניפי ההסתדרות הציונית היה לאחד את היהודים ולהעלות אותם ארצה. הוא היה נוסע לכל הקהילות היהודיות באירופה ששרדו  ומקים בכל מקום משרד של ההסתדרות הציונית .אני זוכר אסיפות ענק של יהודים, ציונים נלהבים , נאומים שקראו ליהודים לעלות ארצה או לפחות לתרום לפיתוח הארץ בכל דרך אפשרית .ההתלהבות בקרב היהודים גברה עוד יותר אם הקמת המדינה ב1948 .

 

בשנת 1952 החליט אבי , שהיה נשיא ההסתרות הציונית בצרפת ובצפון אפריקה, להגשים את חלומו לגור בארץ ישראל.אז הוא לקח את משפחתו ועלינו ארצה. גרנו בתחילה בנהריה בדירה שהיתה שייכת לאחות אמי ז'נט ובעלה הנרי וולדר. כמה חודשים אחר כך עברנו לדירה משלנו בקרית ביאליק. דירת חדר וחצי בשיכון,40 מ"ר,שם גרנו כמה שנים .הלכתי לבית הספר ביאליק מכיתה ג עד ו הפרנסה הייתה קשה מאוד על אבי. לא הייתה עבודה לרופא וטרינרי. הוא התקרב לגיל 40 והציעו לו משרה של מתלמד במשכורת נמוכה. הציעו לו בשנת 1954 עבודה בחברת אינקודה באפריקה בג'יבוטי ( סומליה הצרפתית) זו חברה ישראלית שפעלה באפריקה והייתה מביאה בשר בקר לארץ באוניות . אז נסענו כל המשפחה לג'יבוטי.

 

בשבילי זאת הייתה הפעם הראשונה שטסתי, כשעלינו ארצה עלינו באונייה "מולדת".הם היו תופסים בקר בר בערבות אתיופיה , מעלים אותם על רכבות עד ג'יבוטי . שם שחטו אותם , אבא שלי היה צריך לבדוק אם הבשר טוב למאכל ואם הבהמה אינה חולה או יש בה טפילים .היה שם נמל והיו מעלים את הבשר בהקפאה והאוניות היו מביאות אותו לאילת . כשהוא חזר נולד אחי השני עופר בשנת 1956 ואז עברנו לגור בירושלים לשנה אחת. ב1957 אבי התקבל לעבודה כרופא וטרינרי עירוני ברמלה. במקביל לעבודתו  עסק בהרבה פעולות התנדבותיות למען הקהילה וקיבל הרבה אותות הצטיינות על כך .בזכות כל זה הוא קיבל את תואר "יקיר העיר רמלה", והמחלקה הווטרינרית בעיריית רמלה נקראת היום על שמו.

 

סיפורו של סבא צבי פרי תועד בשלושה חלקים:

חלק א –  מפריז לרעננה – ילדותו של סבא צבי

חלק ב – מגרמניה לרמלה – סיפורה של סבתא רבתא

חלק ג – מקרקוב לרמלה – המשפחה של סבא רבא

 

תשע"ו