מאגר סיפורי מורשת

שמי פרנסיס שטרן.

פרנסיס נקראתי על שם סבתא שלי בעברית פרוש השם: ציפור. שם משפחתי הוא אלן – שטרן פירושו כוכב. תאריך לידתי הוא ה – 25.7.1947. נולדתי בצפון אמריקה בארץ קנדה ובעיר וויניפג. עליתי לארץ בשנת 1968.

לא נולדתי בארץ עליתי בשנת 1968 ואחר כך עליתי לארץ שוב פעם בשנת 1981. כשעליתי הייתי בת 22 ושעליתי שוב פעם הייתי בת 34. עליתי לבד עם הבעל שלי והילדים שלי. הסיבות שעליתי לארץ הם אהבתי לארץ. גרתי בקריית שמונה במשך הרבה שנים, אחר כך עברתי לקיבוץ גשר בעמק בית שאן, שם גרתי בין השנים: 1972 – 1981. חזרתי לוויניפג לחמש שנים ואז עברתי לשיקגו. שוב בחזרה לישראל, עברתי לבאר שבע, ואחר כך עברתי למושב  פארן, והיום אני גרה בקיבוץ כפר בלום.

לימדו אותי עברית כדי שיוכל יותר להיקלט יותר בבית ספר. יש לי שני אחים אח בכור (לסלי). אחות אמצעית (פרנסיס) והצעיר (ג'וני). היה לנו בית גדול ובו היה סלון, מטבח, פינת אוכל, מרתף, טלוויזיה גדולה, שלוש חדרי שינה, חצר גדולה. ליד הבית זרם נהר גדול. השפה המדוברת בביתי הייתה אנגלית.

מזכרונותי, חפץ שאהבתי במיוחד  הוא ספר "ילדי קרון הרכבת". השיר האהוב עליי היה שיר של דיויד קראקט, השיר היה אהוב גם על המבוגרים וגם על הצעירים. השיר היה מפורסם בכל העולם. עכשיו אני לא שרה את השיר עכשיו אבל אני זוכרת אותו.

המשחקים בהם שיחקנו בקיבוץ: קפיצה בחבל ומשחקי כדור: טניס, בייסבול וכדורסל. אהבתי מאוד לשחות,  להחליק על הקרח. שיחקתי עם האחים שלי בבית ועם חברים מהשכונה. שיחקנו משחקים מוכרים כמו: הקפות וקפיצפוץ. בוויניפג הלכתי לגן. למדתי בבית ספר יסודי בשם "סרג'ון פרנקלין". אני זוכרת שזה היה בית ספר לאומי שכל הדתות.

יש לי זיכרון מיוחד בוויניפג. וויניפג זה מקום קר ולכן בחג המולד ירד המון שלג. אני הלכתי עם הכיתה שלי שני קילומטר בשלג כדי לקנות עץ אשוח. המקום שאני הכי זוכרת מבית ספרי זה הספרייה והספרים הביוגרפיות. שם בית ספרי בתיכון היה "תיכון קליין". למדתי שם שלוש שנים. המקצועות שלמדתי שם היו: מתמטיקה, היסטוריה, ספרות, צרפתית, דקדוק, לטינית וגיאוגרפיה.

הייתה לי חגיגת בת מצווה. הטקס התקיים בבית הכנסת והטקס ככלל: קריאת המפטיר מתוך תפילת השבת. מקום העבודה הראשון שלי היה כרכזת פעילות קיץ לילדים ואחרי זה עסקתי גם בחינוך וגם בעיסוי. מהבית, אני זוכרת את ארוחות יום שישי, באווירה מיוחדת וכולנו סביב שולחן אחד. בימי ראשון לא עובדים בקנדה. אבא היה לוקח את הילדים לגן החיות הגדול. בסוף כל קיץ היינו נוסעים עם עוד משפחה לכמה ימי חופש. כל קיץ עד גיל 12 היינו מבלים חודש בקוטב ליד אגם.

כל יום היינו הולכים לבלות את היום על החוף. העבודה בקיץ מרכזת פעילות עבור הילדים. השכונות לא היו עשירות. פתחתי את עיני לעוד שכונות חדשות בעיר איפה שיש לילדים פחות מבחינת חומר. זה השפיעה אליי בהבנת העולם ומה שחשוב לי. עליתי לארץ לא מסיבות ציוניות. מה שהשפיע עליי זה שמאוד אהבתי את ההנהלות ואת האנשים אז 68 – 72 את הפשטות ואת האחר החדש. היום אני מאוד קשורה לארץ אני "מתעבת" את הממשלה וחוסר ההתייחסות שלה למיעוטים "בעיקר לערבים".

היום אני עובדת במלון בכפר בלום, בעיסוי גם היום. אעבוד עד שלא אוכל עוד. התחביבים שלי עבודה בגינה, קריאה, הליכה, שחייה והנכדים שלי. אני שמחה שהילדים שלי בועז, אוהד וגפן וילדיהם חיים בארץ.

הזוית האישית

עומרי וגלעד: למדתי על סבתא וגליתי שהיא וגדלה שסבתא שלי נולדה בקנדה, מאוד נהנתי לעבוד וללמוד עם ועל סבתא.

פרנסיס: למדתי דברים חדשים על כולנו. נהניתי בעשייה הקבוצתית המשותפת והעבודה היתה נתינה והתלהבות ומזג טוב של קבוצת הלומדים והמורים.