מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מקיבוץ לקיבוץ

שלומית טרלובסקי
תעודת הלידה
ההתיישבות בארץ ישראל - קיבוץ בחן

שלומית נולדה בעפולה בשנת 1945, בזמן המנדט הבריטי.
 
עד גיל 9 גדלה שלומית בקיבוץ רמת דוד ואז עברה לקיבוץ יפעת. היא  גדלה במשפחה ציונית להורים שהגיעו מאירופה ובחרו לגור בקיבוץ כי האמינו שזאת צורת חיים צודקת. יש לה שלושה אחים, אחיה הבכור נקרא יגאל. בשמו של יגאל, הביעו הוריה את רצונם בגאולת העם היהודי מהצורר הנאצי. לאחות שנולדה אחריה קוראים איה שאלה הם ראשי תיבות של ארץ ישראל העובדת, לאח הרביעי קוראים ניר ופירושו התלם שחורשים בשדות המדינה בה נולד. שלומית נולדה 7 ימים אחרי מלחמת העולם השנייה וקוראים לה כך בגלל שנגמרה המלחמה והיה שלום.
 
כל ילדותה עברה בקיבוץ, והיא עברה מקיבוץ לקיבוץ עקב הפילוג בתנועה הקיבוצית (פילוג שהיה על רקע חילוקי דעות אידאולוגיים). אביה ואמה של שלומית השתתפו בהגנה על המדינה והיא חוותה יחד עם כל המשפחה את מה שעבר על עם ישראל בשנים הראשונות של המדינה. אביה היה פעיל בהגנה והיה חבר בארגון הש"י – שירות הידיעות של ההגנה – שעסק באיסוף מידע מודיעיני לארגון. עד היום יש בידיה את סיכות "אות ההגנה" שקיבלו הוריה ממדינת ישראל. 
 
ילדות בקיבוץ והקמת מדינת ישראל 
ביום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, השמחה בארץ היית גדולה ובאותו לילה רקדו כל חברי הקיבוץ וכשהיא רכובה על כתפי אביה, השתתפה אף היא בשמחה. היא זוכרת תמונות או הבזקים משהות במקלט בזמן מלחמת העצמאות אז הייתה בת שלוש בלבד. חוויה שבמיוחד זכורה לה קשורה באזעקה לילית בה כל הילדים "נשלפו" בחופזה מהמיטות והובאו למקלט. 
 
תקופת הצנע
הייתה נהוגה בארץ בין השנים  1949-1959. במסגרת מדיניות שהנהיגה הממשלה ע"מ להתמודד עם המצב הכלכלי. באותה תקופה הייתה הגבלה ברכישה של מזון  ומוצרי צריכה, כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו לצורך זה בפנקס אישי. לאחר שנים רבות, תוך פינוי בית הוריה לאחר פטירתם, מצאה את פנקס תלושי המזון של אימה עם חותמות המעידות שקיבלה את הקצבת התלושים באותן שנים. אכן, היה מעט אוכל אך, המבוגרים דאגו לתת לילדים את המזון הטוב ביותר שיכלו. היו מאכלים שהיא לא אהבה (למשל קציצות), הילדים המציאו "שיטה" להתגבר על דרישת המבוגרים לאכול את כל מה שיש ולכן היו מחביאים את הקציצות בכיסי המכנסיים עד שהיו יוצאים לחצר הגן ואז השליכו אותם על הגג של בית הילדים. הגננות לא הבינו איך הגיעו כל כך הרבה חתולים לגגות הגן…
 
תנאי החיים
בשנות ילדותה הראשונות חיה משפחתה של שלומית בקבוצת השרון שברמת דוד (בשנים אלה היו ברמת דוד שתי קבוצות עינות והשרון), הוריה גרו בבניין בו היו ארבעה חדרים לא גדולים ובכל חדר גרה משפחה. מחוץ למבנה היה ברז משם לקחו מים לשתייה. את הארוחות היו אוכלים בחדר האוכל המשותף. הילדים גרו בבתי ילדים (לפי קבוצות גיל) בהם היו חדרי שינה – לכל ארבעה ילדים חדר, הייתה פינת אוכל ופינות משחקים. לילדים בגיל ביה"ס הייתה כיתת לימוד בכל בית ילדים שנקרא "כיתה כוללת". לחברים המבוגרים היו שירותים ומקלחות במבנה שהיה ממוקם במרכז הקיבוץ –  "מקלחת ציבורית"."שומרי הסף" – ארבע משפחות (הוריה של שלומית ושכניהם) רצו לשפר את תנאי החיים ובנו ליד ביתם "בית שימוש" פרטי – היה זה חדרון (עשוי מלוחות פח) שגודלו כמטר וחצי על שני מטר ובו אסלה שמעליה מיכל מים להדחה. לאחר השימוש היו מזרימים את המים אל האסלה ע"י משיכת חבל שהיה מחוץ לחדר השירותים. לפעמים, הבחורים היו מתחכמים ומושכים בחבל בזמן שמישהו ישב על האסלה… מי שרצה להימנע מ"מקלחת" בזמן עשיית הצרכים, היה מבקש מאחד הילדים לעמוד ליד השירותים כדי להזהיר אותו מפני "סכנה".
 
הפילוג בתנועה הקיבוצית
בשנת 1952 היה פילוג בתנועה הקיבוצית על רקע חילוקי דעות אידאולוגיים. בקיבוצים רבים החברים לא הצליחו להגיע להסכמות ובעקבות זאת הוקמו קיבוצים חדשים אליהם עבר אלה שלא רצו להמשיך לחיות עם אותם אנשים שלא הסכימו עם דעותיהם. קיבוץ יפעת הוא אחד מאותם קיבוצים ואליו עברה שלומית בשנת  1954 עם סיום כיתה ב'. היא זוכרת, יום שבת בו העמיסו הוריה את כל תכולת חדר המגורים על עגלה רתומה לטרקטור ונסעו ב"שיירה" של טרקטורים, טנדרים ומשאית אל ביתם החדש ביפעת. הבית היה "גדול" וכלל חדר וחצי עם מקלחת ושירותים בתוך הבית! אכן, שיפור גדול בתנאים.
 
מלחמת סיני כונתה גם מבצע קדש
היא מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים. במהלך המלחמה כבשצה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שנכבש. המלחמה ארכה כשבוע ימים אך בעיניה של ילדה בת שתים עשרה נראתה ארוכה מאוד… אחד מאמצעי ההגנה בקיבוץ, מלבד המקלטים שהיו מיועדים לילדים הקטנים, היה בתעלות שנחפרו ברחבי הקיבוץ ויועדו לשמש כמקום מסתור במקרה של הפצצה וכאמצעי קשר בין חלקי הקיבוץ. הילדים היו רצים בין חדר ה"מלחמה" לבין בתי הילדים והחברים, להעביר ידיעות חשובות בזמן שאסור היה להסתובב בחוץ. פעילות זו העצימה את תחושת החשיבות והערך שהרגישו הילדים בתפקיד האחראי שנתנו להם המבוגרים.
 
נעורים
שלומית זוכרת את שנות הנעורים כשנים תוססות מלאות פעילות וחוויות אך גם לבטים, חלומות, "כאבי לב" ואהבות נכזבות. התנסות ראשונה בהדרכת ילדים הייתה כשהדריכה במגדל העמק (שהייתה אז עיירת עולים) שבקרבת קיבוץ יפעת, שם הדריכה ילדים בתנועת "הנוער העובד". זכורים לה ביקורים בבתי הילדים במגדל העמק ושם טעמה לראשונה בחייה תה חזק עם הרבה סוכר ונענע ועוגיות מזרחיות בטעמים שלא הכירה. היא מאוד אהבה להדריך את הילדים ובעקבות ניסיונה בהדרכה כנערה, המשיכה גם בחייה הבוגרים לעסוק בעבודה חינוכית עם ילדים בגילאים שונים.        
 
בצבא
לאחר הטירונות, הצטרפה לגרעין נח"ל ששירת בקיבוץ על גבול לבנון. בשעות הפנאי אהבה מאוד לטייל בנופים היפים של הגליל. באחד מטיוליה  פגשה באדם כהה עור ולא מוכר ששאל אותה במבטא ערבי כבד "איפה המנהל?" מרוב בהלה הצביעה לכיוון מרכז הקיבוץ וברחה לכיוון ההפוך. לאחר שסיפרה על המפגש למזכיר הקיבוץ הוא הסביר לה שהיה זה לבנוני שעבר את הגבול על מנת למסור ידיעות חשובות לכוחות הביטחון…
 
עם שחרורה, בתום שנתיים בצבא, חזרה ליפעת. שם עבדה כמטפלת בילדים, למדה חינוך לגיל הרך והשתתפה בחיי החברה והתרבות העשירים של הקיבוץ. בגיל עשרים ושבע הכירה את בעלה שהגיע מארגנטינה לאולפן לעברית ביפעת, האהבה פרחה והיא עברה לקיבוץ בחן שם נישאו.
 
במשך השנים עבדה עם ילדים בגיל הרך ובגיל הנעורים, למדה עבודה סוציאלית; קלטה בקיבוץ קבוצת נערים ממשפחות מצוקה; ניהלה דיור מוגן לקשישים ובשנים האחרונות עד לפרישה מהעבודה ניהלה מערך גני ילדים בקיבוץ. כיום, בגיל 71, שלומית פנסיונרית.
 
העשרה
תקופת הצנע: "תקופה בה היה קושי כלכלי בארץ.
"במקרו-כלכלה, צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך".
קיבוץ בחן: "בחן הוא קיבוץ בעמק חפר בסמוך לבת חפר. הקיבוץ נוסד בשנת 1954 על ידי גרעין נח"ל של תנועת למרחב יוצאי אמריקה הדרומית. הקיבוץ הוקם, כדרכה של "למרחב", ללא שיוך תנועתי. השם הוצע על ידי זאב וילנאי, מקורו בספר ישעיהו, ומשמעותו – מגדל צופים. השם ניתן לקיבוץ על שם גבעת "משלט 82" (תל בחן) שהיוותה מקום תצפית על עמק חפר ומישור החוף במערב ועל צפון השומרון במזרח". ויקיפדיה
 
תשע"ו         

מילון

תקופת הצנע
תקופה בה היה קושי כלכלי בארץ. "במקרו-כלכלה, צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך".

בחן
בחן הוא קיבוץ בעמק חפר בסמוך לבת חפר. הקיבוץ נוסד בשנת 1954 על ידי גרעין נח"ל של תנועת למרחב יוצאי אמריקה הדרומית. הקיבוץ הוקם, כדרכה של "למרחב", ללא שיוך תנועתי. השם הוצע על ידי זאב וילנאי, מקורו בספר ישעיהו, ומשמעותו - מגדל צופים. השם ניתן לקיבוץ על שם גבעת "משלט 82" (תל בחן) שהיוותה מקום תצפית על עמק חפר ומישור החוף במערב ועל צפון השומרון במזרח.

ציטוטים

”תמיד לשאוף קדימה“

הקשר הרב דורי