מאגר סיפורי מורשת

שמי אשר פחימה, קראו לי כך על שם סבי.

נולדתי בשנת 1942 בעיר קזבלנקה שבמרוקו, בהיותי בן שש הוקמה מדינת ישראל. משפחתי מנתה שש נפשות- הוריי יוסף וסוליקה אנוכי הבכור שלוש אחיותיי. אמא שלי הייתה עקרת בית ולאבא שלי הייתה חנות בשוק מרכזי- "שוק מרקש". אבא שלי נפטר בגיל שלושים וארבע בעקבות מחלה כשאני בן אחת עשרה. בעקבות מות אבי אמא שלי הייתה צריכה לפרנס את המשפחה והיא התחילה לעבוד כתופרת.

בבית שלנו במרוקו, שמענו מוזיקה ערבית צרפתית ואופי הבית היה מסורתי דתי, כלומר, חגגנו את כל החגים. הכי אהבתי לחגוג את חג הסוכות, אהבתי לבנות סוכה ולהיות עם כל המשפחה ביחד. בבית דיברנו בשפה הערבית מרוקאית. בילדותי למדתי בבית ספר חב"ד של ליבוביץ' שהיה בית ספר עברי דתי ושמו "אוצר החסידים". במקביל ללימודיי בבית הספר, הייתי חלק מתנועת נוער ששמה "דרור" בה היינו מקבלים ערכי ציונות.

כשהגעתי לגיל בר מצווה עליתי לתורה עם משפחתי ועשינו חגיגה גדולה. עד גיל שבע עשרה היו לי המון חברים אך עקב העובדה שהחלטנו לעלות לארץ והם נשארו במרוקו, לא ראיתי אותם יותר. התכנון המקורי היה לעלות לארץ כבר בשנת 1950 אך עקב פטירתו של אבי, הסוכנות היהודית לא הסכימו לקחת אותנו תחת חסותם. באותם ימים הממשלה המרוקאית אסרה על יהודים לעלות לארץ ישראל ולכן,  הסוכנות היהודית לקחה על עצמה את הברחת היהודים מערים שונות.  כשהייתי בן שבע עשרה החלטנו לעלות לארץ בשנית. השנה הייתה 1960. כאמור היציאה ממרוקו הייתה לא חוקית ומסוכנת מאוד, וארכה חודשים. אמי, אני ושלושת אחיותיי ברחנו בצורה לא חוקית. עברנו את גבול המדינה ללא דרכונים באזור מיצר ג'יברלטר המצוי בארץ קטנה (ג'יברלטר) בין יבשת אירופה ליבשת אפריקה ומחברת את ים התיכון עם האוקיינוס האטלנטי. שם חיכינו שבוע עד שהגיע החילוץ. עברנו בסירות גומי והגענו לאוניה שיעדה היה עיר נמל בספרד ושמה מאלגה. ממאלגה העבירו אותנו לקחנו אוניה ולאחר מכן טסנו למרסי שבצרפת נשארנו שם כשבוע ואז שטנו על אוניה ישראלית ששמה "תאודור הרצל" שהביאה אותנו לארץ חלומותינו ישראל! הספינה עגנה בנמל חיפה ומשם נלקחנו במשאית לכפר ירוחם השנה הייתה 1959. בירוחם שהינו תקופה לא ארוכה בה רכשתי ידע וניסיון במפעל יהלומים. מירוחם עברנו לגור בנוף ים שבהרצליה. בשנת 1961 התחלתי את עבודתי בתור פועל יהלומים. באותם ימים הייתי מבלה בתל אביב במועדונים. לדוד של כוכבה, אשתי לעתיד היה מועדון ריקודים סלונים, בבואי לבלות במועדון שלו פגשתי את כוכבה בעת ביקורה אצל דודה. כעבור שש שנים התחתנו בשנת 1965 בבית האזרח שבהרצליה. בעודה גרה בגני תקווה, החלטנו לעבור לגור יחדיו בנתניה.

סבא אשר וסבתא כוכבה ביום נישואיהם

בהמשך הייתי חייל בצבא ההגנה לישראל ב"מלחמת ששת הימים" בשנת 1967 בבקעת הירדן ובמלחמת יום כיפור בשנת 1973. בשנת 1967 פתחתי עסק פרטי- מלטשה בה העסקתי כמה פועלים. כאשר בשנת 1982 פתחתי חנות לתכשיטים בפתח תקווה ולאחר ארבע שנים עברה החנות לנתניה. בשנת 1999 נפתח עסק חדש נוסף ובשנת 2001 פרשתי לגימלאות. לימים נולדו לנו ארבעה ילדים- יוסי, שולי, רינה ושימרית. שולי היא אימא של אופיר ירין ואורי. אופיר היה הנכד הבכור שנולד לי, וירין ואורי הכינו יחד איתי את עבודת המחקר של "הקשר הרב דורי", כל אחד בתורו. כיום אני אוהב לקרוא ספרים על גיאוגרפיה והיסטוריה, אני אוהב לארח את נכדיי בביתי בנתניה לארוחות שישי ואוהב ללכת לים בזמני הפנוי. למחייתי אני עושה עסקי דירות ונהנה מהתעסקות בתחום היהלומים האהוב עליי.

הזוית האישית

 אורי: נהינתי להקשיב לסיפור של סבא במפגשי הקשר הרב דורי ולמדתי ממנו רבות. הייתה לי חוויה מעניינת, מלמדת ומרגשת.