מאגר סיפורי מורשת

ילדות במרוקו

נולדתי במרוקו בקזבלנקה 18.7.1950.

העיר הייתה יפה, נקייה והיה אפשר לטייל בה. שיחקנו בגני שעשועים בתשלום והיינו הולכים כמעט כל שבוע ליריד, לברכה ולים. הייתי משחקת עם הילדים במשחקים, למשל 5 אבנים (היינו הולכים לבתי חרושת לשיש ואוספים שאריות ומכינים מהם לבד את הקוביות), קלאס וחבל.

חג הפסח

ביום ליל הסדר, בבוקר, היינו כל ילדי השכונה הולכים לשוק קונים ירקות, בשר ודגים והיינו מבשלים בעצמינו .היינו עולים לגג חוגגים עד שעות אחר הצהריים ובסוף חג הפסח היינו חוגגים את המימונה. חברים של אבי, שהם לא יהודים, היו מביאים לנו את העוגות מהקונדיטוריה. המנהג של ההורים שלי היה להכין קוסקוס לאותו יום, ועל השולחן היו שמים חלב, דבש, ודג שלם שהוא לא מבושל, צלחת עם קמח עם פולים שלמים ירוקים ומטבעות כסף שזה סימן לשפע. היינו חוגגים יום הולדת לבובות עם כל החברים והחברות.

סיפור החנוכייה

גרנו מול תחנת המשטרה בקזבלנקה והייתה לנו חנוכייה בצורת מגן דוד שדוד שלי הכין. כשהגיע חג הפסח וצריך היה לנקות את הבית סבתא רבא שלי תלתה את החנוכייה בקיר ממול שהשקיף על תחנת המשטרה. הם ראו את זה ובאו דפקו בדלת ואמרו שיש לנו משהו ששייך לישראל, סבתא רבתא לא הבינה מה קורה והם הצביעו על החנוכייה והחרימו אותה ומאז היא נעלמה.

עליה לארץ

עליתי לארץ בתאריך 14.7.62 להורי היה חשוב לעלות לישראל ולשמור עלינו מהתבוללות. העלייה הייתה כיפית, ארוכה, ומתישה עברנו דרך הרבה ארצות. כל העלייה נמשכה חודש ימים. נסענו ברכבת, מעבורת, טיסה, והפלגה עברנו דרך הארצות: טנזניה, ספרד, גיברלטר ואיטליה. היינו הרבה זמן במלון באיטליה, שם חיכינו לתאריך העליה לארץ. בכל יום שישי האמהות נהגו לעזור לטבחים להכין את השבת ואנחנו הילדים היינו לוקחים לחם מחדר האוכל ועולים לגג המלון וזורקים לחם לילדים רעבים ומשחקים במעלית.

הפורים הראשון שלי בארץ

לפני חג פורים דודה שלי ואמא שלי החליטו שאני מתחפשת למלכת אסתר. התחפושת הייתה צריכה לעבור כביסה ובאותו שבוע ירד המון גשם והתחפושת לא התייבשה. ניסו לייבש את השמלה עם מגהץ פחמים כי לא היה חשמל והשמלה לא התייבשה כל כך. ואז ביום התחפושות הלבישו לי את השמלה לחה ומאז אני לא כל כך אוהבת את חג פורים "זאת הייתה בשבילי טראומה"!

סיפורו של חפץ

החפץ הוא מטפחת. אחרי שסבתא רבתא שלי  מצד סבא(של שירה) נפטרה, חילקו את החפצים שלה ואני לקחתי את המטפחת. החפץ נשמר אצלי בארון. החפץ נמצא אצלי 28 שנים. המטפחת כמו של ענק רקום בחוטי משי. המטפחת גדולה מאוד צורתה של המטפחת היא ריבוע גדול מאוד. המטפחת עשויה מבד וחוטי משי. החפץ משמש לאירועים מיוחדים של המשפחה. החפץ הגיע מהסבתא של בעלי ולבשו שמלה מיוחדת שקראו לה השמלה הגדולה. בחרתי להביא את המטפחת כיוון שזה היה בשבילנו חפץ עתיק וישן ובעל ערך רגשי משפחתי.

ימי בית הספר וההתבגרות

למדתי בבית ספר "סונסול" עד שנת 1962.עליתי לארץ באותה שנה ולמדתי בבית ספר יסודי "מצדה" בירושלים. הגענו למעברה בירושלים ואחרי 8 חודשים עברנו לשכונה בקטמונים. לאחר מכן למדתי בבית ספר תיכון מקצועי שלמדתי בו מקצוע תפירה, "בית אלישבע" עד גיל 18. עבדתי בתפירה שנתיים עד שפרצה מלחמת ששת הימים  ב- 1967. לא התגייסתי לצבא  מטעמי דת.

לאחר מכן עבדתי כטכנאית טלפונים בחברת "תאדירן" ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים. עבדתי הרבה שעות למלא את מקומם של החסרים שיצאו להילחם וזאת בכדי להספיק להרכיב את המרכזייה שיהיו טלפונים.  קיבלתי תעודה ופרס עובדת מצטיינת.

בשנת 1979 הכרתי דרך חברים את סבא מאיר אחרי מספר חודשים נישאנו ונולדו 4 ילדינו.

בהמשך למדתי מזכירות ופקידות ועבדתי בסוכנות היהודית כ-15 שנים.

הזוית האישית

סבתא פאני: "נהנתי מאוד מהתכנית. היה לי כיף עם הנכדה. סוף סוף מישהו הקשיב לסיפורים שלי ".

שירה: "נהנתי מאוד ושמעתי סיפורים מסבתא שלא כל כך ידעתי עליהם".