מאגר סיפורי מורשת

ילדותי במושב אודים

קוראים לי זלמן דותן, נולדתי בתאריך 5.2.1950 להוריי טוני ומנדל דויטש, בבית יולדות בעיר חדרה. באותה השנה ירד שלג כבד בשפלת החוף, ואני הגעתי למחנה הזמני שהוריי התגוררו בו, מחנה זמני בסמוך ליישוב הקבע אודים. כך שחיי החלו ביום חורפי גשום ומושלג.

את ילדותי העברתי במושב, בגן השלושה באודים. למדתי ביסודי בבית הספר ויצמן בבית יהושע. חוויתי הרבה חוויות, לדוגמא: גן ירק שבו גידלנו צנוניות ובצל ירוק……ובהפסקת עשר המורה לחקלאות שושנה חילקה לנו בצל ירוק.

זלמן הנער 

אחרי שסיימתי כיתה ח' ביסודי למדתי בתיכון מקצועי "נעורים".  בתאריך 15.11.1967 התגייסתי לצבא לחיל ההנדסה. בשירות החובה השתתפתי בפעולת כרמה, במלחמת ההתשה בתעלת סואץ. השתחררתי משירות סדיר בתאריך 15.11.1970.

אני החייל (האמצעי) עם חברי בחייל ההנדסה

הקמת הישוב אודים בשנת 1947

ההחלטה על הקמת ישוב חקלאי בארץ ישראל התקבלה כאשר קבוצת עולים חדשים ניצולי שואה התארגנה בהכשרה בבית עולים. באותו מעמד הוחלט לקרוא לישוב שלי "אודים", שמשמעותו: אוד מוצל מאש.

שלט הישוב

האסון שפקד את הישוב בהקמתו בשנת 1948 

חברי הקבוצה התארגנו בשטח זמני, מדרום לישוב הקבע שהיה בשלבי בניה, ובנו צריפים למגורים זמניים עד שבתי הקבע יהיו מוכנים למגורים. באותה תקופה היו כנופיות ערבים שבאו בלילות לגנוב ציוד. הגברים שבקבוצה התארגנו לשמור על הציוד והורכבה רשימת שמירה. באחד הלילות צוותו לשמירה את זלמן דויטש, דודי היקר, ואת חברו ואיזיק פרייד. זו היתה שמירה שממנה לא חזרו.

הם נרצחו על ידי פורעים או גנבים ערבים. למעשה הם היו הנופלים והקורבנות הראשונים של הישוב. אסון גדול פקד את קבוצת החברים הראשונים. ובמיוחד את משפחת דויטש, משפחתי.

זלמן דויטש ז"ל, דודי היקר

האירוע המשמח במשפחת דויטש בשנת 1950

האירוע המשמח במשפחת דויטש היה הולדת בן בכור להוריי – לטוני ומנדל דויטש. ההחלטה הגורלית בקשר לשם זלמן בשנת 1950 הייתה שהוחלט לקרוא לי זלמן על שם הדוד שנרצח על ידי פורעים ערבים.

השם הזה גרם לי בעיות לא מועטות: זלמן הוא שם לא שיגרתי ואינו נפוץ. בילדותי סבלתי מאוד מהצקות הילדים בכיתתי שהיו שרים לי את השיר "זלמן יש לו מכנסיים" ו"זלמן תנור לבית לחורף וגם לקיץ". לימים התרגלתי לשם והייתי מאוד גאה בו והוא הפך ל'פירמה' (מותג).

אני עם אשתי סימה ז"ל

נגה הנכדה מוסיפה את הערתה בנוגע לשמי: "לי לא ממש איכפת מהשם שלו כי הוא סבא שלי והוא הסבא הכי טוב בעולם……….."

הזוית האישית

נגה, נכדתו של זלמן: לי אישית היה מאוד כיף לעבוד עם סבא שלי למרות הקשיים שהיו לנו, לדוגמא: הייתה לנו בעיה עם השמירה של המסמך.

אני זכיתי להכיר את סבתי סימה ז"ל רק עד גיל 3. כשנולדתי גרתי חודש מחיי בטירת כרמל שליד חיפה. סבתא שלי הייתה נוסעת כמעט כל יום ברכבת מאודים עד חיפה רק כדי להיות איתי, אבל זכיתי לסבתא אוהבת כמוה רק לשלוש שנים.

העבודה עם סבא בתכנית קשר הרב דורי הרגישה לי כמו סוג של פיצוי על הזמן שלא היה לי עם סבתא. אני מאוד אוהבת את סבא שלי שתמיד דואג לי ואני מרגישה את סבתא בתוכו!!