מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של שמחה יהושע מנבטים

שמחה ושחר מתעדות את הסיפור
בעלי, אני ואלי בבר המצווה של אלי בכותל
סיפור חייה של שמחה

שמי  שמחה יהושע. נקראתי על שם אמא של אבא. שם משפחתי בנעוריי היה אליהו. אחרי החתונה שם המשפחה שלי הפך ליהושע.

נולדתי בהודו ב-1945,  בכפר מאלה, שבאזור קוצ'ין בהודו.

אנחנו ארבעה ילדים ואני הקטנה שבהם ולכן קיבלתי הרבה תשומת לב.

בהודו, אבא אליהו, היה סוחר מנגו ופלפל שחור,  למרות שהיה אסור למכור פלפל שחור. אמא חנה הייתה עקרת בית. הם חיו בקהילה יהודית. השכנים הנוצרים היו בקשר טוב איתנו.

הבית שלי במאלה היה גדול. היו בו ארבעה חדרים ומרפסת גדולה. היינו 7 נפשות כי סבתא (אימא של אבא) גרה אתנו. בחגים חגגנו כל המשפחה המורחבת ביחד, במיוחד בפסח ובראש השנה. אבא היה מתחיל  לשיר וכולם היו מצטרפים.

בגיל שנה קיבלתי מאבא מתנה, עגילים, ועד היום אני עונדת אותם, כי זאת מזכרת חשובה בשבילי. הילדים שלי אומרים לי להחליף אותם כי זה לא ב'מודה' אבל אני מתעקשת להשאיר אותם ואומרת להם שאני לא הולכת לפי ה'מודה'.

בתור ילדה אהבתי לשחק 7 אבנים, חבלים, מחניים, מחבואים. היה משחק מיוחד של קליעה למטרה. שיחקנו באדמה עם סכינים לא חדים. היו לי כמה לי חברות ששיחקנו ביחד (שרה ,טובה ,שושנה ,דינה). גם בשבת אחרי ארוחת צהריים היינו נפגשים מתחת לעץ מנגו. הבנים היו עולים למעלה ומביאים לנו לאכול מנגו ביחד.

למדתי שנתיים בבית ספר במאלה (כיתות א' -ב') עד שעלינו לארץ.

בשנת 1954, כשהייתי בת 9, עליתי לארץ עם משפחתי. אחי הבכור אברהם עלה לבד לארץ בשנת 1948 ולכן לא הכרתי אותו. הגענו למעברת 'שער העלייה' בחיפה. שם ראיתי את אחי פעם ראשונה,  כשבא לקבל את פנינו. הוא עבד בבית חרושת לבדים.

אחרי חודשיים עברנו לנבטים. אחי השני עלה אתנו לארץ. בהתחלה היה גר איתנו בנבטים ועבד בחקלאות. אחר כך הוא התחתן ולא היה לו כסף לקנות בית, לכן עזב את נבטים ועבר ל'רמת אליהו. הוא עבד ב'אגד' והשאיר אצלנו את שתי הבנות שלו. אמי ואני גידלנו אותן במשך שלש שנים.

כשאחותי הייתה בת 14, היא הלכה ללמוד ב'רמת הדסה' ליד טבריה. שם בפנימייה היא חלתה ואשה מבוגרת מהעדה שלנו טיפלה בה יום יום עם משחות ומסג'ים.

למדתי בנבטים עד כיתה ה'. בפעם הראשונה שהלכתי לבית הספר הרגשתי לידה מחדש. הכל היה לנו חדש: השפה העברית, המושגים וכל הווי החיים.

אחרי כיתה ה' הלכנו לפנימייה ב'אשל הנשיא'. אהבתי ללמוד תנ"ך, היסטוריה ומדעים.

בתיכון רקדתי בלהקת מחול הודית והופענו בכל הארץ (ירושלים, חיפה ותל אביב). יש תיעוד בבית התפוצות. השתחררנו בימי שישי והיינו עושות חזרות כל הקבוצה מנבטים. היו לנו תלבושות מיוחדות: סארי וחולצה מותאמת לסארי ועליה "פנינים" נוצצים. היינו רוקדים בהופעות עד מאוחר בלילה. ההופעות היו מיוחדות, הקהל מחא כפיים בהתלהבות רבה וביקש שוב ושוב שנופיע. לצערנו לא קיבלנו אפילו תמונות משם.

בתור ילדה חוויתי את מלחמת סיני ומלחמת ההתשה. היה פחד עצום. לא ידענו מה זה ומה קורה. לא הכרנו מלחמות מהודו, וזאת פעם ראשונה שהיינו במצב כזה. אסור היה להדליק אורות, הסתובבנו עם נרות. אמא הדליקה וכולנו ישבנו מסביב ואכלנו חטיפים.

בימים הראשונים של המלחמה אבא והאח השני מרדכי לא יצאו לעבודה. בהמשך יצאו לעבודה מחוץ לבאר שבע. במקרה והיה חשש, שלחו אותם מוקדם הביתה. אחרי המלחמה יצאנו לטיול בסיני עם החברים במושב. הייתי בערך בת 13, היה טיול חוויתי, ראינו חולות וערבים אבל היו לנו מלווים עם נשק ולכן לא פחדנו.

בגיל 19 עזבתי את בית הספר והתחתנתי  בנבטים, עם יהושע בשנת 1962. בהתחלה גרנו שנה עם ההורים שלו ואח"כ נולדו לנו תאומים, בשנת 1962, ועברנו לבית של ההורים שלי. אימא עזרה לי המון בטיפול בתאומים.

ההריון היה קשה מאד והייתי בשמירה. גם הלידה הייתה קשה מאוד. רחלי גדולה מאלי בחמש עשרה דקות… רחל נולדה 1.200 ק"ג ונשארה בבית חולים שבועיים. אלי נולד 900 גרם ונשלח לבילינסון לשלושה חודשים, רק אז נערכה לו הברית. בעלי, אחותי ואחי נסעו לבקר אותו. אני נסעתי פעם בשבוע מכיוון שלא היה ניתן לעזוב את רחל שינקה.

רחל קרויה על שם סבתא מצד אבא. אלי קרוי על שם שני הסבים משני הצדדים.

בשנת 1964 ההורים שלי עברו לגור בראשון לציון. בשנת 1967 נולדה חנה. היא קרויה על שם אמא. אמא הגיעה לעזור לי במשך חצי שנה, אחת לכמה שבועות, הייתה נוסעת לראות את אבא או שהוא הגיע אלי.

כשהתאומים היו בני שנתיים עברנו לבית משלנו. כשנתיים אחרי לידת חנה בסוף שנת 1968 נולדו עוד תאומים – אלון ועמוס. אמא נשארה אצלי במשך שנה על מנת לעזור לי.

תמונה 1
אני ובעלי עם התאומים עמוס ואלון

בעלי היה חקלאי בחממות, ועבד בפרחים. עבדתי עם בעלי ואחיו במשך 28 שנים בחממה של מיון הפרחים, כדי לשלוח לאירופה ונהניתי מאוד. אחר כך כבר לא היה ייצוא והפסקנו להתעסק בענף הזה.

יש לי שלושה בנים ושתי בנות, ועשרה נכדים. הם באים פעמיים בשבוע לבקר אותי.

תמונה 2
בעלי ואני עם ארבעה מילדינו. (החמישית מצלמת)

רחלי- בת 55, נשואה לפיני. גרים בבאר שבע ועומדים לעבור להרחבה במושב. הייתה חיילת בפיקוד דרום. התחתנה בהיותה בת 24. למדה שנתיים הוראה ובהמשך למדה אומנות. הייתה מורה ממלאת מקום, ועכשיו עובדת כמעצבת פנים יחד עם בעלה האדריכל.  יש להם שני בנים – עומרי בן 24 ואיתמר בן 22.

אלי – בן 55, נשוי לדגנית (הבת של רימה). גרים בנבטים. היה קצין בגולני וביום העצמאות כשהיה חייל בסדיר קיבל אות הצטיינות הנשיא. הוא לא חתם קבע כי אביו קיבל ארוע מוחי. אלי עובד בחברת 'זרעים'. לאלי ולדגנית 3 ילדים: סתיו בת 23, יותם התגייס עכשיו, מיה בכיתה ו'.

תמונה 3
הבן אלי כחייל

חנה – בת 51. שירתה בפיקוד. נשואה לשמעון יפת. יש להם בן אחד -שרת, בן 25, הנכד הבכור. שנתיים אחריו נולד תינוק, עידו, שנפטר לאחר 8 חודשים. הם גרים בבאר שבע בשכונה ד'. חנה עובדת במלון 'אסיאנדה' כאחראית לקבלת אורחים.

אלון – בן 50. נשוי לטל. היה בגולני, חתם שנה קבע והיה קצין. עובד באבטחה. היה 4 שנים בשגרירות בהודו. בזמן השליחות היה פיגוע, ואשתו נפצעה קשה כשנסעה להביא את הילדים מבית הספר. עד היום יש לה רסיסים. יש להם 2 בנים – הבכור תומר בן 19 בצבא. השני יאלי עולה לכיתה ח'. השנה הם יצאו ל-4 שנות שליחות בתיאלנד, ושם יאלי יתחיל כיתה ח'.

עמוס – בן 50, בן הזקונים. נשוי לאורלי (הבת של שרה יוחנן) ויש להם שני ילדים: ליאור – בן 20 חייל בגולני, ודנה בת 18 מסיימת השנה תיכון. הם גרים במשק מאחורי הבית שלי. עמוס היה תותחן. היה בפיקוד משום שאבא היה חולה ואני ביקשתי שיישאר איתי. היום עובד ברותם.

תמונה 4
בחתונה משפחתית

בעלי קיבל אירוע מוחי, באמצע הלילה לא יכול לקום. היה מאושפז בסורוקה במשך חודש ואח"כ ב'בית לוינשטיין' לשיקום. טופל שם במשך שמונה חודשים. הבת הפסיקה ללמוד שנה, כדי להיות אתו. הבן בצבא קיבל שחרור חודש לפני סיומו, כדי להסיע אותנו לשם. בעלי חזר הביתה והבת שנייה שלי טיפלה בו. הבן לקח אותו לסורוקה לכל הטיפולים בריפוי ועיסוק והתעמלות. אחרי שהבת שנייה התגייסה הוא שוב אושפז בסורוקה במשך שמונה חודשים ונפטר שם. היינו שם 24 שעות איתו. כולנו התגייסנו להישאר לצדו.

הייתי  בחו"ל, בביקור בהודו ובאיטליה. אבל אין כמו הארץ !!

אני אוהבת את השגרה שלי. בבוקר מתעוררת בשש בדרך כלל, אני מתפללת, עושה התעמלות מהטלוויזיה,  מבלה את היום עם חברות ובצפייה בטלוויזיה.

הזוית האישית

שחר אירני – למדתי להכיר מנהגים ומושגים חדשים שלא הכרתי קודם. שמחה יהושע – מעורר זכרונות ישנים, כיף לבוא לשומריה. זה מזכיר לנו את הילדות (בקצת)! זה היה חוויה מגניבה ומיוחדת. הטיולים ממש כיפיים, המורות ממש טובות ומקבלות אותנו באהבה.

מילון

מודה
אופנה

ציטוטים

”הייתי בביקור בהודו ובאיטליה. אבל אין כמו הארץ !!“

הקשר הרב דורי