מאגר סיפורי מורשת

שמי מולי – מרים על שם סבתא שלי, מולי הוא הכינוי. שם משפחתי שביט לשעבר השם המקורי שבת שונה לשביט, בגלל בלבול שהיה עם השכנים. נולדתי בהודו בתאריך 27.12.47 . עלינו לישראל מקוצ'ין בשנת 1955. במשפחתי יש 9 ילדים 6 אחיות 3 אחים. אני, מולי, השנייה – היה לי כבוד בתור האחות הגדולה כי הבכור היה בן.

האחים שלי: רומי, עובד ב"רפאל" יש לו שישה ילדים וכולם נשואים עם ילדים. איציק, עובד יזם בנדל"ן  ולו שני ילדים ונכדים. אחותי אסתר היא דוקטור לחינוך יש לה שלושה ילדים ונכדים. אחותי בת שבע, מורה ומחנכת ולה שישה ילדים נשואים ונכדים. צילה, עובדת בבנק הפועלים ויש לה שני ילדים אחד נשוי עם ילד והשני לא. נאוה, מורה לספורט יש לה ארבע ילדים כולם נשואים עם נכדים. דיצה, מורה ויש לה שני ילדים מאומצים אחד נשוי עם ילד. אחי יהודה, עובד בנדל"ן, יש לו שלושה ילדים שניים נשואים בלי ילדים.

גדלתי בבית גדול עם סבא וסבתא בהודו. בארץ הבית שקיבלנו מהסוכנות עם שני חדרים בית קטן ביסוד המעלה. ליסוד המעלה הגענו בעקבות הבחירה של אבא שהתנאי שיהיה בית ספר דתי ובית כנסת במקום.

חפצים שאהבתי מאוד הם מכונת כתיבה באנגלית, שמאוד רציתי שתישאר אצלי אבל היא אצל אחותי [דיצה], אבל לקחתי עט נובע של אבא שחלקו מצופה בזהב. משחקי ילדות שהיו האהובים עליי הם משחקים בחוץ כמו מחבואים,תופסת, קפיצה על חבל, גוגואים. היה לי אוסף של מפיות ואוסף של ניירות כסף וזהב של סוכריות…

שירי ילדות שאני זוכרת נחלקים לשתי תקופות: שירים מילדותי בהודו ושירים ששמעתי בישראל. בהודו שרנו שירים בהודית מליאלם… בישראל שרנו את השירים המוכרים של פעם. רוב המשחקים שלנו היו בחוץ. היינו שלוש חברות טובות שתמיד שיחקנו ביחד בכל משחקי הילדות.

כשהגעתי לישראל הייתי בכיתה א' בבית הספר ביסוד המעלה ממלכתי דתי הייתי תלמידה טובה היתה לי מורה בשם מרים היא היתה אומרת עליי שאם אפילו הייתי לובשת סמרטוט הייתי יפה היא מאוד אהבה אותי.

בתיכון הלכנו לפנימיה כי לא היה בית ספר המשך באזור אז הלכנו לפנימיות ובגלל שהיינו דתיים הלכנו לפנימיות דתיות ויש כאלה שהלכו לפנימיות חקלאיות בתיכון אהבנו את חיי החברה יותר מאשר הלימודים היו לנו הרבה פעילויות חברתיות וטיולים ברחבי הארץ… אחד הדברים שאני זוכרת מהבגרות היא שהייתה לנו פעילות בגדנ"ע – גדוד נוער עברי, במסגרת תנועת ה"נוער העובד" נסענו לבאר אורה בדרום והיינו שם שבועיים עם פעילות הכנה צבאית. עצוב לי עד היום שלא התגייסתי לצבא מסיבות דתיות.

מקום העבודה הראשון שלי היה בתור מורה התחלתי לעבוד בבית ספר דתי במושב דישון. אחרי הנישואים עבדתי בקיבוץ הזורע ואחר כך עד שיצאתי לפנסיה. מאוד אהבתי את עבודת ההוראה וגם ובעיקר את תלמידי.

את ימי הולדת אנו חוגגים עם המשפחה האישית וגם המורחבת. את כל החגים חוגגים ביחד ובכל פעם אצל משפחה אחרת שמארחת, גם מהצד של הבעל שלי. קובעים מראש וכל אחד מכין משהו לארוחה זה מפגש כיפי ומהנה.

אני לא שרתתי בצבא אבל הייתי בארץ מ-1955 לכן עברתי את כל מלחמות ישראל. כשגרתי ביסוד המעלה גרנו לרגלי רמת הגולן שהסורים היו תמיד מפגיזים משם כי הם שלטו ברמת הגולן אז כל פעם היינו יושבים על המקלט וצופים על ההפגזות למזלנו לא נפגענו זה נמשך עד מלחמת ששת הימים שצה"ל כבש את רמת הגולן ואז היה לנו שקט.

ביקרתי בהודו אחרי 45 שנה – חזרנו לעשות טיול שורשים עם האחים. היה מאוד מאוד מרגש לראות את הבית שאנחנו גרנו בו והדיירים שגרים היום קיבלו אותנו מאוד יפה ובהתרגשות גדולה סיפרו לנו על המשפחה על השכנים ומאוד התרגשנו.

הייתי בארצות הברית כי הבת שלי גרה שם תקופה שבע – שמונה שנים והיינו טסים לבקר אותה ומתכננים טיול ביחד ברחבי ארצות הברית. הייתי באיטליה,בסלובניה, ביוון, בטורקיה ובקפריסין…

את בעלי הכרתי בירושלים והוא בן קיבוץ הזורע. התחתנו בחיפה, בבית המהנדס בחתונה מסורתית ועשינו עוד אירוע שנערך בקיבוץ. מסיבת חתונה כללית של הזוגות שהתחתנו באותה שנה. נולדו לנו שני ילדים בת ובן שהיינו בני 27. בתי מיטל עובדת בענגל [חברת הייטק] ומורן מורן נשוי עם ילד שקוראים לו בר ועובד ברשות לשמורת הטבע.

סיימתי תיכון ואני בוגרת סמינר למורים ועבדתי בהוראה 30 שנה. עבדתי בירושלים, בבית מאיר, בקיבוץ הזורע ורוב שנות העבודה בראש פינה בבית ספר וילקומיץ. פרשתי לגמלאות ואני עוסקת בעיקר באומנות, בקרמיקה ומרחיבה את הדעת בתחומי לימוד שונים המעניינים אותי,  כי החיים הם בית ספר אחד גדול.

מכל מלמדי – השכלתי – ויותר מתלמידי.

הזוית האישית

היה לי כיף שהיית הותיקה שלי. מכל מלמדי השכלתי ויותר מותיקיי.