מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפרס בעיר כס'רה שירין.

 עליתי לארץ בשנת 1958. עליתי לארץ בגיל 5 אבל שנה אחת ההיינו במרכז קליטה לפני העליה לארץ. למקום קוראים בהשתייה שפרושו גן עדן.

עלינו ארצה לחצור הגלילית שהיא היתה מעברה- לא היה חשמל לא היה מים לא היה בגדים לא היה כלום גם אוכל פשוט כלום! אחרי כמה זמן החליטו שנעזר במרכז קליטה שם היה בן אדם שעזר לאלה שאין להם כלום. חילקו לנו אוכל, בגדים, נעליים ואבי נורא כאב לו לקבל מאנשים (גם לאימי אבל לאבי במיוחד) אבל בלית בררה קיבלנו הכול הרי לא היה משהו אחר.

חויות שאני זוכרת: האנשים שבאו לפנינו התאקלמו יותר טוב מאיתנו. כשבאו וראו אותנו הממונים על בתי ספר וגנים הם פשוט לקחו אותנו והחליטו לאן כל אחד ילך על פי צרכיו.

אני הלכתי לגן ובכיתי כול היום היה לי קשה אבל תרגלתי וככה גם למדתי בבית ספר למדתי בבית ספר בחצור שניקרא משכן ממלכתי.

אחרי שסימתי בית ספר יסודי הלכתי ללמוד בתיכון בבית ספר כדורי שהוא בית ספר חקלאי. שם למדתי שנה וקצת אבל אבי ראה שבאים לבקש אותי הרבה כי הרי ההיתי ילדה יפה, מנומסת שהיה מאוד חשוב אצל אבי ואבי החליט שאני צריכה להתחתן כאשר ההיתי בת 16 וחצי התחתנתי.

בגיל 17 וחצי ילדתי את ילדתי הראשונה ששמה ג'קלין אחרי שלוש שנים נולדה לי חדווה ואחרי שנה נולד לי ירון ואחרי 5 שנים נולד שחר ושוב אחרי שלוש שנים נולדה שני .

התנדבתי הרבה בחוץ ובישוב היתה שמחת חיים היה כיף לא נורמאלי.