מאגר סיפורי מורשת

שמי אוולין אפרתי. נולדתי לפני חמישים וארבע שנים בצרפת ואני גרה כיום בירושלים. נולדתי  בעיירה סן מור דה פוסה, ליד פריס שבצרפת. לפני כן, הוריי ז'ודיט ורוג'ה התגוררו בתוניסיה ובאלג'יריה.

תמונה מילדותי

אני הרביעית מתוך חמישה ילדים, אנחנו שלוש בנות ושני בנים במשפחה: מרי, רובר, פטריסיה ואריק. מגיל חצי שנה גדלתי בפריז באזור מרכזי קרוב למקום העבודה של אבי. לאחר כמה שנים, עברנו לשכונה אחרת בה הייתה אוכלוסייה יהודית רבה יותר. הבית האחרון בו גרנו בצרפת, ברובע ה-9 היה בית גדול בן 6 חדרים.

בילדות אהבתי לטייל בטבע ולרכב על אופניים, לשחות, לעסוק בספורט – הייתי בחוג כדורסל, טניס, פינג פונג, מוזיקה – לשמוע ולהקליט, מאוד אהבתי גם לצלם ולפתח תמונות, הייתי קוראת המון ספרים ועיתונים וגם אהבתי לאפות, במיוחד עוגות ועוגיות. הייתי בחוג ציור ובחוג פסנתר ונהניתי לצאת לקניות, במיוחד עם אמא.

בילדות זכורה לי חגיגת בר המצווה של אחי הגדול התקיימה בכותל המערבי בירושלים. כל המשפחה נסעה מצרפת והצטרפו גם הדודים וגם בני הדודים מהארץ. הרגשתי שאנחנו קשורים לארץ, למרות שלא גרים בה – הרגשתי את האכפתיות והאחדות במשפחה למרות המרחק הפיזי בייננו. זו הייתה חוויה נהדרת שהשאירה עליי רושם עז וגרמה לי לרצות ולשוב לבקר בארץ. לעומת זאת בלימודים בבית הספר שלא היה יהודי הרגשתי שונה ולא יכולתי להשתתף בכל האירועים. זו הייתה הרגשה לא נעימה וקצת מעיקה שלא אפשרה לי לקיים חיי חברה עשירים…

כשהייתי ילדה שיחקתי בהמון משחקים: טניס, פינג פונג, מחניים, תופסת, 5 אבנים, מחבואים, דג מלוח, שוטרים וגנבים, מונופול, דמקה, שחמט, קלפים, מלחמה, מלכה שחורה ועוד…

למדתי בגן ילדים שכונתי במשך שנה, אחר כך למדתי בבית הספר היסודי לכיתה א'. עד כיתה ו' למדתי בשני מבנים לכתות ב-ג, ולכתות ד-ה, מאוד אהבתי את הלימודים, במיוחד חשבון וטבע. מכיתה ו' למדתי בתיכון ע"ש ויקטור הוגו בפריז, לאחר מכן שעברנו לשכונה אחרת , למדתי בתיכון למרטין עד כיתה י'. לקראת סיום הלימודים בתיכון, הגעתי לארץ ולמדתי בתיכון "רוגוזין" באשקלון בכיתה י"א . לאחר כמה חודשים עברתי לתיכון "אהל שם" ברמת גן עד כיתה י"ב.

אירוע משמח שקרה לי הגיל ההתבגרות היינו העלייה לארץ בגיל 16. זה שינה את חיי. אירוע עצוב בגיל ההתבגרות זה היה פטירת סבתי שהייתה גרה אתנו, בשנת 1982. בשנת 1986 עבדתי בחברת HP בפריס. בשנת 1988-1989 הייתי מורה לחינוך מיוחד בירושלים. רוב חיי הבוגרים אני עקרת בית.

במשפחתנו משפחת ההורים, היו חוגגים את חג הבנות בחנוכה, לזכר יהודית שהצילה את היהודים. ביום חמישי בלילה שלפני שבת פרשת יתרו עורכים סעודה חגיגית לכבוד קבלת עשרת הדברות. בט"ו בשבט ובראש חודש ניסן אוכלים בשישה. החגים החביבים עליי הם: ראש השנה, סוכות, חנוכה ופורים.

לאחר לימודי חינוך ואנגלית, התחתנתי עם בעלי היקר ניסים, ביום החתונה הרגשתי אחריות ושמחה גדולה.

הלידות של ילדיי הפכו אותי להורה, הדואג והמשקיע בדור ההמשך ומקבל עליו באהבה תפקיד חשוב. וכיום אני אמא לתשעה ילדים: יהודית, יוחאי, יהונתן, ישראל, אפרים, אמתי, אסנת, דניאל ושמואל. שבעת נכדיי השובבים:הבנים: דוד-רפאל, אליהו, איתמר ולביא – והבנות: נאווה, רות ושרי מסיבים לי אושר רב.

כשהייתי קטנה, שמעתי בצרפת על המלחמות בארץ – מלחמת ששת הימים, יום כיפור, דאגנו לקרובים בארץ. בתור מתבגרת, חוויתי את מלחמת לבנון בכיתה י"ב, כשהייתי נשואה עם ילדה קטנה, חווינו את מלחמת המפרץ, מבצעי צוק איתן, עופרת יצוקה ועמוד ענן. אף פעם לא השתתפתי במלחמה.

ביקרתי בהרבה ארצות בחיי – צרפת, שוויץ, אנגליה, איטליה, ספרד, בלגיה, הולנד ועוד…

אני נהנית להפגש עם המשפחה, להתנדב, לקרוא, לכתוב, להאזין למוזיקה, לשחות, לנגן על פסנתר, לצלם, לאפות … אני מתנדבת פעם בשבוע בביקור אצל אישה מבוגרת (בת 89), כמו כן אני משתדלת לבקר את אמי לעיתים קרובות.

במשך השנים, חוויתי המון חוויות שמחות החל מאירועים משפחתיים, נסיעות, עיסוק בתחביבים …אני מצפה לעוד המון שנים יפות של עשייה, תרומה, לימוד…

הזוית האישית

הלל ברדוגו: היה לי מאוד כיף, אני מרגישה שלמדתי המון מהדור הקודם, הן העבירו לי הרבה מידע וזו הייתה חוויה מדהימה.