מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחיפה בשנת 1944 גרנו בקריית מוצקין לא רחוק מהרכבת לחיפה.

בשנת 1952 פרצה בארץ מחלה קשה מחלת הפוליו – שיתוק ילדים. המחלה גרמה סבל רב וילדים שחלו בה לא יכלו ללכת או להניע את הגפיים. בשנת 1955 התחילו לחסן ילדים נגד המחלה. את החיסונים נתנו בקופת חולים.האחיות נזקקו לעזרה רבה.התורים היו ארוכים מאוד. אמא שלי התנדבה לבוא כל יום ולעזור להן  בחלוקת התרופה. אני זוכרת שבכל יום בבוקר הלכה  לקופת חולים. הרבה אמהות וילדים חיכו בתור כדי שהילדים ישתו את התרופה.

תמונת ילדות

ילדים שחלו במחלה היו צריכים עזרה רבה ומכשירים שעלו הרבה כסף. החליטו לאסוף כספים למען החולים ומשפחותיהם. הרעיון היה לערוך מצעד בערים בארץ כדי לאסוף כסף, תרומות מאנשים. בשנת 1958 נערך המצעד הראשון. אחיות מבתי חולים וקופות חולים צעדו ברחובות הראשיים בערים כשהן מחזיקות סדינים גדולים וכל האנשים שעמדו על המדרכות זרקו כספים לסדינים.

בילדותי עם אמי

במשך השנים השתנתה צורת ההתרמה והיום מחלקים אישור מודפס לכל תורם.

כל הכספים שנתרמו הועברו לטובת הילדים שנפגעו מהמחלה כדי לקנות להם מכשירי עזר להליכה ולתנועה. בעקבות המחלה קם ארגון איל"ן – איגוד ישראלי לילדים נפגעים שמטרתו לעזור לילדים שחלו במחלה ומשפחתם.

מאז ובמשך חמישים שנה הייתה אמי יהודית אקרמן פעילה באיל"ן וניהלה את הסניף בקרית מוצקין.

הזוית האישית

דפנה דקל: מאמי למדתי מהיא חשיבות ההתנדבות והעזרה לאחר.