מאגר סיפורי מורשת

נולדתי להורים מאוד צעירים. שניהם היו בני-22. הייתי בן בכור מאוד מפונק עד שנולד אחי השני ברוך ואחר כך אחי השלישי גדעון.

הייתי ילד מאוד סקרן ואני זוכר שהייתי מטפס על כיסא כדי להגיע בכוננית הספרים לאנציקלופדיה שהייתה מונחת על מדף גבוה. בכיתה ב התחלתי להשתעמם ולכן התכוננתי לבחינות שאחריהן הקפיצו אותי ישר לכיתה ד'.

השנה 1948. אני ילד בן-12 גר בירושלים. הליגיון הערבי מטיל מצור על העיר ומפגיז אותה יום ולילה. המטרה שלו לכבוש את העיר לאחר שהעיר העתיקה כבר נכבשה ותושביה נלקחו בשבי.

המצור היה קשה מאוד. אוכל כמעט שלא היה המים היו במידה מועטה מאוד. פעמיים בשבוע היו באות מכליות מים ומחלקות לכל בית דלי מים אחד ששימשו לשתייה לרחצה ולכל מטרה אחרת.

בגלל מחסור באוכל היינו כילדים הולכים לשדה וקוטפים צמחים שמהם אפשר היה להכין לביבות מיוחדות. גם חלב וביצים לא היו ולכן חילקו לנו אבקת חלב ואבקת ביצים שערבבנו אותן במים כדי להכין חלב או חביתה. ההליכה ברחוב הייתה מאוד מסוכנת כיוון שכל רגע עלול היה ליפול פגז ולפגוע במי שהולך לפצוע אותו או להרוג אותו.

אנחנו כילדים התנדבנו לעבור בין החיילים בעמדות ולחלק להם אוכל ותחמושת. תוך כדי הפעולה נפגעו על ידי צלפים ערבים שני חברים טובים שלי ונהרגו. הם היו ההרוגים הצעירים ביותר בירושלים של מלחמת השחרור.

פעם בכמה זמן הגיעו שיירות שפרצו את הדרך לירושלים ואני זוכר את השמחה של הירושלמים שבאו לכניסה לעיר כדי לקבל בחיבוקים ובריקודים את אנשי השיירה.

כך נמשך הדבר כחצי שנה עד מבצע נחשון שפתח את הדרך לירושלים ובמקום הדרך שנקראה דרך בורמה נסלל כביש חדש שנקרא כביש הגבורה.

הזוית האישית

ליהיא וסבא אברהם משתתפים בתכנית הקשר הרב דורי. סבא אברהם סיפר לליהיא על המצור בירושלים.