מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מפרס לארץ המובטחת

הסבתא המספרת
הנכדה המתעדת
כל חברותיי באו להיפרד ממני ערב לפני הטיסה. לא הצלחתי להירדם כל הלילה מרוב התרגשות.

היהודים בפרס

נולדתי בפרס (איראן) בעיר שירז בחג החנוכה שנת 1946. שם המשפחה שלי היה משי וכשעלינו לארץ ההורים שלי החליפו את שם המשפחה למשיח. במשפחתנו שתי בנות, אני השנייה מביניהן.

כל לידה של ילד חוויתי לידה מחדש…

שמי כיום הוא אילנה ברכה. בילדותי קראו לי שהנז, על שם הבת של מלך פרס. כשעלינו לארץ, היה זה  בזמן שבפרס שלט מלך שכונה בשם "שאה" – מוחמד רזא שאה פהלווי, בתקופת שלטונו התפתחו מאוד יחסי איראן-ישראל וקשר טוב נוצר בין המדינות עד להדחתו מהשלטון הוא אהב מאוד את היהודים. הוא פנה ליהודים ואמר להם: ש"כדאי לכם לנצל את ההזדמנות כל זמן שאני בחיים, לפני שאמות ולעזוב את הארץ!" אבל לאנשים היה טוב והם לא רצו לעזוב ולעלות. ואומנם אחרי כמה שנים שעלינו לישראל התחלף השלטון בפרס, פרצה מהפכה והדיחו את המלך שאהב את היהודים. לשלטון עלה מנהיג שלא אהב את היהודים. שמו היה חומייני, ומאז מצבם של היהודים בפרס הלך והדרדר מאוד.

ילדותי המאושרת בצל הדאגה

בפרס היה לנו בית חד קומתי ומסביבו היו לנו חומות. היו לנו שכנים גויים והם אהבו אותנו ושמרו עלינו. כאשר היו מגיעים ערבים לתקוף אותנו השכנים הגויים היו דואגים לנו ומגנים עלינו. בחודש הרמאדאן כשהייתי בערך בכיתה ז' צעדתי ברחוב לבדי בשמלה אדומה, לפתע הגיעו כמה נערים גויים ודחפו אותי. השונות בין היהודים לערבים הייתה מאוד בולטת במיוחד בחודש זה.

לבית הכנסת הייתי הולכת יחד עם אמי, היה חשוב לנו להקפיד על אורח חיים יהודי עד כמה שניתן.

בעבר לא היה גז לבשל עליו. היה פרימוס – מתקן עם להבה קטנה, והיה מנגל (לא כמו של היום) שמבשלים עליו, כעין מדורה קטנה ששמים עליה את הסיר.

בילדותי אהבתי לתפור, ולשחק בכל מיני משחקים שמשחקים בהם עד היום: קלאס, 5 אבנים, חבל… שיחקתי עם חברות, לפעמים בבית ולפעמים בבי"ס. חלקן בקשר איתי עד היום.

גדלתי בפרס עד גיל 17, כיתה י', התחנכתי בבי"ס יהודי ושמו כוסר, בבית הספר היהודי היו מציינים גם את החגים היהודיים ולפני כל חג – חנוכה, פורים… היינו מכינים הצגה הקשורה אליו על אף שגם בנות גויות למדו אתנו בבית הספר בשירז היו לנו מורות גויות וגם יהודיות. המורות היהודיות לימדו אותנו עברית. למדנו בעיקר חומש והלכות. מידי פעם היו מגיעים מפקחים מישראל כדי לבדוק את רמת העברית. כולם היו מתפעלים מרמת הקריאה והכתיבה שלי בשפה העברית.

העלייה ל"ארץ היהודים"

בגיל 17 הגיע הרגע המיוחל – עלינו לארץ. מה שהביא אותנו להחלטה הוא החלום להגיע לארץ שבה כולם יהודים, הארץ שלנו!  היה לי קשה להשאיר חברות ומשפחה מאחוריי. כל חברותיי באו להיפרד ממני ערב לפני הטיסה. לא הצלחתי להירדם כל הלילה מרוב התרגשות.

בתחילה הייתה ההתאקלמות בארץ קשה… התגעגעתי מאוד… בארץ התגוררנו ביבנה ונכנסתי ללמוד באולפנה, כך שהצלחתי לשפר את העברית שלי. לא הצלחתי להמשיך את לימודיי היות והוריי וסבתי היו זקוקים לי, ולא יכולתי להשאירם לבד.

אחרי שלוש שנים מעלייתי לארץ פרצה מלחמת ששת הימים. ובחוויה שלי זו הייתה פעם ראשונה שהרגשתי מה זו מלחמה, זו הייתה מלחמה שתוך ששה ימים הסתיימה, בחסדי ה'! כבר בערב הראשון של המלחמה הצבא שלנו הצליח לפוצץ 400 מטוסים של האויב!

שנה לאחר המלחמה, בשנת 1968, הכירה לי משפחתי את בעלי. חגגנו במסיבה יפה טרום החתונה, והתחתנו בשעה טובה. בשנת 1971 נולד לי בני הבכור. לאחריו נולדו לי עוד שלושה ילדים, ב"ה.

לצערי בהיותי בת 20 נפטרה סבתי אליה הייתי קשורה מאוד.

במשך שלוש שנים עבדתי בטקסטיל בארץ בברירת חוטים, ומאוד נהניתי מכך. לאחר מכן נשארתי בבית לגדל את ילדיי.

נחת כיום…

ב"ה ילדיי נישאו ויש לי מהם 21 נכדים בלעה"ר. תמיד יהיה מי מהם שיבוא לבקרנו, לפעמים כולם יחד. בחגים ובשבתות כל משפחתנו מתאספת יחד, כל אחד מביא עמו מאכלים של העדה שלנו וכולם נהנים ביחד. לעיתים אנחנו  גם אוכלים כל פעם עם משפחה אחרת. אני אוהבת כל כך את החגים!

האירועים הכי חשובים בחיי הם השמחות של ילדיי ונכדיי היקרים: בר המצווה של שני ילדיי ובת המצווה של שתי בנותיי. החתונות של ילדיי וכמובן  חגיגות הבת וברי  המצוות של נכדותיי ונכדיי.

מאז שעליתי לארץ לא יצאתי מארצי ולא ארצה גם לצאת מארץ ישראל, התחביב שלי הוא לקרוא ספרים. הפעילות שאתגרה אותי והותירה עלי את החותם היא לעזור לאחרים ולהקשיב להם.

בבית אני מרבה לומר תהילים, שומעת הרבה דברי תורה והולכת למועדון ספורט מספר פעמים בשבוע. חלום שיש לי עדין- ללמוד תורה, ולהיות מורה ללימודי קודש. כיף לי מאוד ללמוד! כמה שלומדים זה לעולם לא מספיק…

הזוית האישית

סבתא אילנה: זהו רעיון גדול ומיוחד לחבר בין הדורות ולגרום לדור הצעיר להכיר מקרוב את הסבתות ואת חכמת החיים שלהן.

תהל: התחדשו לי דברים רבים שלא ידעתי על סבתא, כעת אני מרגישה קשורה יותר! נהניתי מהכל!

מילון

מלחמת ששת הימים
הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר - ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה. המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע ממלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח

חומייני
אייתוללה סייד רוחאללה מוסאוי ח'ומייני היה כהן דת מוסלמי שיעי ומנהיגה הפוליטי של המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, שבה הורד מכיסאו השאה האחרון – מוחמד רזא שאה פהלווי. לאחר המהפכה שימש ח'ומייני בתפקיד המנהיג העליון – התפקיד החשוב ביותר במערכת הפוליטית של הרפובליקה האסלאמית החדשה. הוא החזיק בתפקיד זה עד יום מותו

ציטוטים

”"כל כבודה- בת מלך פנימה"- כבוד האישה זוהי הצניעות.“

הקשר הרב דורי