מאגר סיפורי מורשת

ביום חתונתי עם אמי

 

שלמה נולד בקיבוץ מעגן,הממוקם על שפת הכנרת, בשנת 1944, לחנה ודן גרין.  

אימו, חנה, עלתה ארצה לבדה מברלין, ללא משפחתה בהיותה בת 17.

בשנת 1938 אביו עלה ארצה עם אחד מבני משפחתו והגיע לקיבוץ אפיקים שם התגורר אחד מאחיו.

לאחר שהות קצרה באפיקים עבר לקיבוץ מעגן שלשפת הכנרת. שם פגש את אימו חנה והשניים החליטו להינשא. לאחר שנתיים וחצי של נישואים נפרדו הוריו ואביו עבר שוב לתקופה קצרה לקיבוץ אפיקים. אמו נשארה בקיבוץ.

 

שני הוריו נישאו בשנית, והקימו משפחות חדשות. אבא של שלמה עבר לקריית אונו וגר שם עד סוף ימיו.

משפחת גרין היתה ממייסדי הקריה. היו 3 אחים לבית משפחת גרין שהקימו חברה קבלנית לבניין ובנו שכונה גדולה בקרית אונו.

 

לאחר נישואינו גרנו בקרית אונו, שנינו עבדנו והקמנו משפחה עם 3 ילדים: שחר (אבא של עידו) נולד בשנת 1968 תינוק מדהים ביופיו ובאופיו. אחריו נולדה הדס בשנת 1970 תינוקת יפהפייה שאנשים היו מסובבים את ראשם להביט בה. בשנת 1975 נולדה הילה שמנמונת חמודה. שלושתם נולדו בתל השומר כשגרנו

בקרית אונו.

 

בשנת 1978 בעלי מאד רצה לעבור למושב. אני רציתי פחות ממנו משום ששתי המשפחות שלנו גרו בקרייה. כמו כן כל החברים, חברי ילדות. למרות הקושי במעבר למושב מזור, אחרי שנה נקלטנו יפה ע"י חברי המושב וילדיהם, אפילו היינו חקלאים במידה מסויימת, נטענו מטע ליצ'י 5 דונם וכעבור 7 שנים החל להניב פרי. המטע היה יפהיפה במראהו כמו עצי דובדבן. כל המשפחה המורחבת עבדו בקטיף, מיון ואריזה. זו חוויה מדהימה של כולנו. לאט לאט הילדים פרחו מהבית וכמו כן גם שלמה, נאלצנו למכור המשק לצערינו.

 

במושב נשארו לגור שני הילדים הבוגרים, שחר והדס,  היות וקבלנו שני מגרשים שהם בנו עליהם. הבת הקטנה הילה נאלצה לעבור לגדרה. שלמה חי עם בת זוגו בדירה בראשון לציון. אני נשארתי לגור במושב בבית הקטן במשק. כל השנים עבדתי למחייתי כמזכירת מושב מזור, ולאחר מכן כספרנית בית ספר בסביון.