מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מפריח היונים

עידו עם סבתא חוה
חוה בגיל 13 בגדנ"ע
סיפור חייה של חוה גרין

נולדתי בעיר בגדד שבעירק, למשפחה אמידה ומיוחסת משפחות כהן ודלל. אבי היה חייט צמרת בבגדד
ואמי הייתה אשת חברה. משפחת אמי עסקו בתפקידים בכירים והיו חברים במחתרת היהודית בבגדד. מפגשי המחתרת התקיימו במרתפים בבתי המשפחה.
בימים אלה יצא לאקרנים הסרט "מפריח היונים" המשקף בדיוק את קורות משפחתי בעירק.
עליתי ארצה ב-1951 ישר למחנה עתלית בתנאים קשים ביותר. אח"כ הועברנו למעברת חירייה לצריף.
בשנת 1951 היה חורף גשום ביותר והמעברה הוצפה לגמרי. הילדים הועברו לקיבוצים שונים.
אמי עבדה קשה מאד במתפרה בתל אביב, ואבי לא התקבל לעבודה בשל גילו המבוגר.
 
עברנו לבית של 2 חדרים בקרית אונו. הייתי בת שבע, בכיתה ב'. למדנו אחה"צ משום שלא היו מספיק כתות
ולכן למדו במשמרות. בכתה ו' המורה נעמי שחורי החליטה לעברת את שמות הילדים.
לי קראו איבון, והיא שינתה את שמי לחוה וזה שמי עד עצם היום הזה.
 
בקרית אונו היתה תנועת הנוער העובד והלומד וכמובן שכמעט כל הילדים היו בתנועה. היה כיף, היו פעולות ויצאנו לטיולים/מסעות, כגון מסע מים אל ים שנמשך 6 ימים מהים התיכון לימת הכנרת. לא אשכח את המסע הזה שהיה די קשה ומלא חוויות. זה היה בפסח.
סיפרתי להוריי שנאכל מצות וכמובן שלא אכלתי מצות. בבית הראתי להוריי תמונות מהמסע ובין היתר הייתה תמונה שבה אני נראית אוכלת לחם, חוסר מזל.
 
לאחר כתה ח' עברתי לבי"ס תיכון "רמז" בבני ברק. כבר בכתה ח' היה לי חבר בשם שלמה, שלו נישאתי  
בשנת 1965, לאחר 8 שנות חברות.
ביום חתונתי עם אמי

ביום חתונתי עם אמי
 
 

חוה ושלמה לאחר חתונתם, 1965

חוה ושלמה לאחר חתונתם, 1965
 
שלמה נולד בקיבוץ מעגן,הממוקם על שפת הכנרת, בשנת 1944, לחנה ודן גרין.  
אימו, חנה, עלתה ארצה לבדה מברלין, ללא משפחתה בהיותה בת 17.
בשנת 1938 אביו עלה ארצה עם אחד מבני משפחתו והגיע לקיבוץ אפיקים שם התגורר אחד מאחיו.
לאחר שהות קצרה באפיקים עבר לקיבוץ מעגן שלשפת הכנרת. שם פגש את אימו חנה והשניים החליטו להינשא. לאחר שנתיים וחצי של נישואים נפרדו הוריו ואביו עבר שוב לתקופה קצרה לקיבוץ אפיקים. אמו נשארה בקיבוץ.
 
שני הוריו נישאו בשנית, והקימו משפחות חדשות. אבא של שלמה עבר לקריית אונו וגר שם עד סוף ימיו.
משפחת גרין היתה ממייסדי הקריה. היו 3 אחים לבית משפחת גרין שהקימו חברה קבלנית לבניין ובנו שכונה גדולה בקרית אונו.
 
לאחר נישואינו גרנו בקרית אונו, שנינו עבדנו והקמנו משפחה עם 3 ילדים: שחר (אבא של עידו) נולד בשנת 1968 תינוק מדהים ביופיו ובאופיו. אחריו נולדה הדס בשנת 1970 תינוקת יפהפייה שאנשים היו מסובבים את ראשם להביט בה. בשנת 1975 נולדה הילה שמנמונת חמודה. שלושתם נולדו בתל השומר כשגרנו
בקרית אונו.
 
בשנת 1978 בעלי מאד רצה לעבור למושב. אני רציתי פחות ממנו משום ששתי המשפחות שלנו גרו בקרייה. כמו כן כל החברים, חברי ילדות. למרות הקושי במעבר למושב מזור, אחרי שנה נקלטנו יפה ע"י חברי המושב וילדיהם, אפילו היינו חקלאים במידה מסויימת, נטענו מטע ליצ'י 5 דונם וכעבור 7 שנים החל להניב פרי. המטע היה יפהיפה במראהו כמו עצי דובדבן. כל המשפחה המורחבת עבדו בקטיף, מיון ואריזה. זו חוויה מדהימה של כולנו. לאט לאט הילדים פרחו מהבית וכמו כן גם שלמה, נאלצנו למכור המשק לצערינו.
 
במושב נשארו לגור שני הילדים הבוגרים, שחר והדס,  היות וקבלנו שני מגרשים שהם בנו עליהם. הבת הקטנה הילה נאלצה לעבור לגדרה. שלמה חי עם בת זוגו בדירה בראשון לציון. אני נשארתי לגור במושב בבית הקטן במשק. כל השנים עבדתי למחייתי כמזכירת מושב מזור, ולאחר מכן כספרנית בית ספר בסביון. 

מילון

אפיקים
קיבוץ בעמק הירדן

קרייה
קריית אונו, בין עיר לכפר

ציטוטים

”אם אין אני לי, מי לי “

הקשר הרב דורי