מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי ריקרדו רטיק. נולדתי בארגנטינה בשנת 1951. אבא שלי נולד בפולין ובתקופה שאחרי המלחמה הוא חיפש אחרי קרובי משפחה. גדלנו עם אווירה כזאת שאחרי המלחמה. הייתי הולך לבית הספר עם אחותי, יסודי ותיכון, ואחר כך למדתי שנתיים רפואה. לאחר מכן ביליתי עם קבוצה של חברים שנה בארץ ישראל, ואחר כך חזרתי לארגטינה ולמדתי שנתיים סוציולוגיה. ואז עבדתי בתיירות בארגנטינה. לאבא שלי היה קונדיטוריה, והוא היה שותף עם כל האחים שלו. אני עבדתי לפעמים אצלו. ממול לקונדיטוריה הייתה חנות שבעליהם היו דודים של סבתא שלך. לפעמים היא עבדה שם, וככה הכרתי אותה. התחתנתי, אבא שלך ודודה שלך נולדו, ולאחר מכן עברנו לצפון ארגנטינה. שם גרנו עשר שנים ואז עלינו לארץ ואבא שלך ודודה שלך התחתנו.

ילדות

בילדותי היה חשש רב מאוד למלחמה, ולא היו איזשהם אירועים מיוחדים. תמיד הייתי חבר של אחותי, היה לנו אותם חברים מהשכונה. היינו המשפחה היהודיה היחידה שם. חבריי לא היו יהודים, ולא הבינו מדוע עשה את הדברים הדתיים שכולם עשו. היינו הראשונים בשכונה עם טלוויזיה, וכולם באו אלינו הביתה לראות טלוויזיה. תמיד הרגשתי שונה שם. ילדותי לא הייתה חריגה ביחס לאזור, לכולם היה אותה הילדות.

עלייה

עליתי לארץ עם אשתי והילדים שלנו. עלינו לארץ בזהירות רבה. באותה תקופה גרנו בצפון ארגנטינה. כשהייתי בן חמש עשרה נכנסתי לתנועה ציונית ונשארתי בתנועה עד שהתחתנתי. בתנועה עודדו אותנו לעלות ארצה, אך פעם לא עליתי. פתאום אחותי עלתה לארץ, ואז חשבתי על זה קצת ועלינו לארץ גם. הגענו לפה במטוס שטס דרך רומא. כשהגענו לרומא, דודה שלך אמרה שהיא לא רוצה לעלות ארצה, אבל היה מאוחר מדי – כבר היינו בקונקשן..

הזוית האישית

סבא ריקרדו: נהניתי מאוד מתהליך העבודה.