מאגר סיפורי מורשת

המשפחה של אמא שלי עלתה לארץ בשנת 1936 מפולניה, מעיירה קראשניק ליד לובלין.

לסבא לא היה מספיק כסף לכרטיסים לאונייה לכן לקחו בחורה מבית עשיר שרצתה לעלות ארצה ומשפחתה שילמה עבור כל הכרטיסים. בחורה זו עלתה לארץ עם הדרכון של אמא שלי ואמא שלי כשהיא בת 12 נשארה לבד בפולניה. לאחר ארבע שנים כאשר סבא שלי התמקם בארץ והיה לו כסף הוא שלח לה כסף עבור כרטיס לאונייה והיא עלתה לבד לארץ כאשר היא בת 16. כאשר הגיעה לנמל יפו סבתא שלי בקושי הכירה אותה היא זהתה אותה לפי הצעיף שהיה לה על הצוואר שהשאירה לה לפני שעזבה אותה.בתקופה ההיא משפחתה של אמא שלי וסבתא שלי גרה בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב.

אבא שלי היה יליד יאנוב בפולניה, לא הרחק מלובלין. הוא היה חבר בתנועת נוער בית"ר. הם התחילו להתארגן לעלות לארץ. בליל ה – 12 ליולי 1939 עגנה הספינה פאריטה בנמל קונסטנצה ברומניה על הספינה עלו הקבוצה הפולנית והקבוצה הרומנית על החוף נפרד מהם נציג בית"ר מר מנחם בגין. כל הנוסעים הורדו לבטן הספינה והספינה יצאה לדרך. המסע תוכנן להימשך כשבוע אך נמשך 42 יום. לאחר תלאות רבות הספינה הגיעה לחופי תל אביב בתאריך 22 באוגוסט 1939. הספינה עלתה על שרטון מול מלון " ריץ' " (מלון דן של ימינו). המעפילים ברחו מהספינה חלק נעצרו על ידי הבריטים וחלק ברחו לרחובות תל אביב והוחבאו בבתיהם של התושבים. אבא שלי ברח לשכונת פלורנטין שבו היו לו חברים מפולניה.

 

בשכונה הוא הכיר את אמא שלי וכעבור שנה החליטו להתחתן. החתונה נערכה בסמטאות כאשר הרב שחיתן אותם הוא הרב ידידיה פרנקל שהיה רב השכונות. החגיגות נמשכו כמה ימים. החתונה הייתה בשנת 1940. לאחר החתונה הם גילו שהם נולדו בפולניה בשתי עיירות שונות שהמרחק בניהם היה 25 ק"מ. בימים ההם היה קשה להשיג עבודה ואבי אמר "מי שקם מוקדם לחפש עבודה לא מפסיד".

אני נולדתי בשנת 1942, שנתיים לאחר חתונת הוריי, בבית החולים פירוינד, בדרום תל אביב, ברחוב יהודה הלוי. אחותי ורדה נולדה 6 שנים אחרי באותו בית חולים ועד היום מבנה בית החולים קיים והוא מבנה לשימור. אבא שלי, ישראל, התגייס בשנת 1948 לצבא ונלחם במלחמת השחרור. לאחר שחרורו מהצבא עברנו לגור בצפון תל אביב, ברחוב באזל.

 

כאשר היינו משחקים בחצר הבית אמי שלא ידעה לדבר בעברית תקינה הייתה קוראת לי חוצ'-דדומו והפירוש של זה הוא בוא הביתה. אני הלכתי ללמוד בבית ספר "דוגמא" ליד סמינר לוינסקי (סמינר למורים). היות ולא היו מספיק כיתות אני למדתי במשמרת שניה שהייתה מתחילה בשעה 13:00. במקביל הורי קנו לי אקורדיון ואני למדתי לנגן אצל מורה פרטי, קראו לו אבנר מילמן. לימודי אקורדיון עזרו לי בהמשך חיי גם בתיכון וגם בצבא.

 

 

לאחר סיום הבית ספר היסודי עברתי ללמוד בבית ספר "תיכון חדש" שקיים עד היום. לאחר הלימודים אני וחבריי הצטרפנו לתנועת הנוער "התנועה המאוחדת" שהצריף שלה היה בשדרות נורדאו פינת בן יהודה. אני שידעתי לנגן באקורדיון הייתי תמיד באמצע המעגל ומסביבי החברה היו רוקדים.

לאחר סיום התיכון התגייסתי לצבא ושרתתי בחיל האוויר. לאחר שהשתחררתי יצאתי לטיול של 6 חודשים, בכל אירופה ואמריקה. כאשר חזרתי ארצה הכרתי את שרה פרידריך ולאחר שנה התחתנו. נולדו לנו שלושה ילדים הבכור ליאור שחיי כיום במיאמי שבארצות הברית, השניה אורית והשלישית גלי שכיום חיות בארץ. ליאור נולד בשנת 1967.אורית נולדה בשנת 1970, 3 שנים לאחר ליאור. גלי נולדה בשנת 1975, 8 שנים לאחר ליאור, 5 שנים לאחר אורית. שלושת ילדי הולידו לי ולאשתי ארבעה נכדים.הראשונה מיכל (הבת של גלי), השני אייל (הבן של ליאור), השלישית תמר (הבת השניה של גלי) והרביעית אלין (הבת של אורית).

וכיום כולם שמחים ומאושרים.

 

בתנועת נוער בית"ר: "בית"ר, "ברית הנוער העברי על שם יוסף טרומפלדור", היא תנועת הנוער והצעירים של התנועה הרוויזיוניסטית לפני הקמת המדינה, ושל תנועת החרות לאחר הקמתה. התנועה, ששמה הוא ראשי תיבות של "ברית יוסף טרומפלדור", נקראת על שמו של יוסף טרומפלדור, המסמל גבורה יהודית בעת החדשה" ויקיפדיה.

 

תשע"ו 2016