מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מפולין לפגישה עם האלוף דדו בישראל

אני וסבא שלי
סבא שלי ואח שלו
סיפור ברחיתו ועליית לארץ של דוד
 בית ומשפחה
נולדתי בפולין בעיירה קטנה שנקראת אוכן שבמחוז לובלין ב-29.11.38.
לאבי קראו יצחק והייתה תחנת קמח הוא היה נחשב כאיש עשיר בעיירה. היו לו עשרה אחים מהם אח אחד היגר לארגנטינה לפני עליית הנאצים לשלטון.
דיברנו יידיש ולאימא שלי קראו הלה והיא נהגה לשיר לי שירים ביידיש. המאכלים שאכלנו היו מרק קרפלך וגפילתפיש.
עם כיבוש פולין על ידי הנאצים הוריי, אחי יוסי ואני עברנו לרוסיה. ההורים חשבו שהמלחמה תסתיים ולכן לא הוציאו אזרחות רוסית. תוך כמה שבועות היגלו אותנו למחנה עבודה בסיביר, שם הרעב היה גדול, קור אימים ועבודה קשה.
כעבור  שנה עברנו לקזחסטן. אבי התחיל לעבוד בעיבוד עורות עבור הצבא הרוסי. בהיותי בן 5 ואחי בן 3 פרצה מגפת טיפוס במחנה, אימא נפטרה.
לביתנו הגיעה נערה, שברחה מרכבת בוערת. היא טפלה בי ובאחי.
לאחר כשנה , אבי והנערה, שושנה נשאו. עם תום המלחמה נותרו מכל המשפחה דוד ודודה- כולם נספו בשואה.
 עלייה לארץ
עם סיום המלחמה, חזרנו לפולין, ללוד'ז. אבי עסק בטקסטיל ואני למדתי בבית ספר יהודי שהקימה הסוכנות היהודית. למדו אותנו יהדות וכל מה שקשור לארץ ישראל.
בשנת 1948 שמענו על הקמת מדינת ישראל ובאותו יום חילקו לנו תפוזים שהגיעו מארץ ישראל. בשנת 1950 עזבנו את פולין ועלינו לארץ ישראל למעברת פרדסיה ליד בית ליד שהייתה המעברה הכי גדולה בארץ.
הייתי בן 12 שנים. התגוררנו במעברה כ- 8 חודשים- חלק מהזמן באוהלים. לאחר מכן בביתנים מחמר. בכל ביתן התגוררו מספר משפחות.
במעברה היה בית קולנוע. כל יום הקרינו סרט אחר. כרטיס עלה 5 גרוש. הייתי מוכר את הביצה שקיבלתי לרוכלים בשוק, על מנת לקנות כרטיס לסרט. זאת הייתה חוויה מרגשת.
בשכונת שפירא למדתי בבית ספר "ביאליק" שהיה ביה"ס הכי גדול במזרח התיכון. כיום לומדים ב"ביאליק" כל הפליטים המתגוררים באזור. זכור לי בר המצווה שחגגו לי, באולמי "תכלת", ברחוב שינקין. היה מאוד צנוע אבל שמח.
בהמשך אימי החורגת, רשמה אותי לבית ספר המקצועי "אורט-יפו" שמאוחר יותר נקרא אורט- סינגלובסקי, בתל אביב. למדתי 4 שנים במגמת חשמל. הלימודים היו מאוד קשים גרנו בחדר אחד עם שירותים ומטבח משותף ולא היה מקום לעשות שיעורים.
באוגוסט 1957 , התגייסתי לצבא ועשיתי טירונות בניצנים. לאחר הטירונות עברתי קורס חשמלאי רכב וטנקים בבה"ד 20. שירתתי כמעט בכל הסדנאות בפיקוד דרום. בהמשך מוניתי באילת, כמפקד מחלקת חשמל ורכב. זכור לי באחד התורנויות שלי בסוף שבוע, הייתי חשמלאי תורן, הופיע בשעות הערב האלוף דוד (דדו) אלעזר שהיה אז מפקד גייסות השריון עם הג'יפ והנהג שלו, הם דחפו את רכבם לתיקון.עבדתי על הרכב חצי לילה… דדו והנהג המשיכו במשימה שלהם. קיבלתי מכתב תודה מדדו. הרגשתי סיפוק וגאווה שעשיתי משהו למען המולדת.
מלחמת ששת הימים
סיימתי את הצבא בשנת בשנת 1960. התחלתי לעבוד בתעשייה אווירית במקצוע של חשמלאי מטוסים. המשכתי לשרת במילואים בחייל חימוש. במלחמת ששת הימים גויסתי לאוגדה של האלוף טל ופרצנו עם הכוחות דרך עזה לאורך קו החוף של סיני עד ג'בל לבני  שבדרך התנהלו קרבות ללא אבדות מצדינו. התמקמנו בשטח והקמנו שם את סדנת השדה שלנו בשביל לתת שירותי תיקונים לכל הכוחות שהיו לוחמים בשטח. נשארנו שם עד שביתת הנשק והיה די שמח מעניין וטוב עם כל החברה.
 מלחמת יום כיפור
במלחמת יום כיפור היה מאוד קשה. שירתתי באוגדה של אריק שרון. היינו בכוחות המאספים כאשר עברנו את תעלת סואץ כל השיירה הופצצה על ידי ארטילריה המצרית. התמקמנו מול איסמעיליה מדי פעם היו מפצצים אותנו מטוסים כאשר אנו נמצאים בשטח פתוח מספר חיילים מהפלוגה נהרגו והכדורים שרקו מעלי ואני ניצלתי בנס מפגיע, בירכתי הגומל. הייתי בשטח מספר חודשים וחזרתי הביתה שלם ובריא.

מילון

ביתן
בית קטן

ציטוטים

”הרגשתי סיפוק וגאווה שעשיתי משהו למען המולדת.“

הקשר הרב דורי