מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של חיה דגן חיה. השם ליפשיץ , שמה לפני הנישואין. היא נולדה בפולין, בבלרוס בשנת 1935.

 

חיה ומשפחתה עברו את השואה. הם ברחו מפולין לרוסיה וסבלו במשך חמש שנים מרעב ומקור. חיה מספרת כיצד הם היו דוחפים לנעליהם עיתונים כדי לחמם את הרגליים ולהגן עליהם מפני הקור המקפיא. 

 

חיה הגיעה לחופי ישראל עם משפחתה בשנת 1947 באניית במעפילים אקסודוס. נוסעי האונייה והיא איתם גורשו לגרמניה. חיה הצליחה לחזור לישראל כשנה מאוחר יותר. להוריה הייתה תינוקת ופרט לכך לא היה להם כלום.

 

הם הגיעו למעברת ברנדייס וחיו באוהלים. בזמן הגשם האוהל היה נרטב ועף ברוח הסופה. המקום התפתח לכפר קטן- כפר ברנדייס. לעולים החדשים שהגיעו לברנדיס בנו חדר אחד, מטבח קטן ושירותים. לא היו כבישים ולא אוטובוסים. מאוחר יותר כשסללו את הכבישים הפועלים היו נתקלים ביתדות. גם כלי הרכב לא יכלו לנסוע כי גם הם היו נתקעים ביתדות.

 

חיה גרה עם הוריה כשהייתה צעירה, הם קנו בית ובו חדר אחד עם גינה. אבא של חיה היה נגר והוא שיפץ את הדירה בכפר ברנדייס במו ידיו. על הבית ברחוב פינקס הם שילמו בתשלומים חודשיים. לא היתה משכנתא. אחרי שסיימו לסדר את הבית חלו הוריה של חיה ואושפזו בבית החולים רמב"ם.

לחיה היו 2 אחיות: אחות בת 9 ואחות בת שנה.בגיל 12 יצאה ועבדה בשדות כדי להאכיל את אחיותיה הצעירות והרעבות עד שההורים הבריאו ויכלו לשוב הביתה.

 

בשנת 1949 נבנתה שכונת ברנדייס. בתחילת בינוי השכונה לא היה בית ספר עבור הילדים שנאלצו ללכת לבתי ספר מרוחקים. לפני שבנו את בית ספר צפרירים היה שדות. בבית הספר שהוקם למדו עד כיתה ח' – יסודי וחטיבה. ילדיה של חיה למדו בבית הספר צפרירים ונכדיה עדיין לומדים. לא הייתה חנייה. הייתה גבעת חול והגשם לפעמים גרם לחסימת הכביש הצר. כשהילדים היו חוצים את הכביש היו חוזרים עם עקבות בוץ הביתה. את שיעורי הבית היו הילדים מכינים על הגבעה.

בגיל 18 התחתנה ובגיל 20 היא ובעלה, קנו בית, לא רחוק מההורים. בעלה של חיה היה בוועד השכונה ואחראי על החורשה במקום שנמצא בו בית הספר הדמוקרטי בהווה. בחורשה היו עושים פעילויות שונות.

 

פיתוח השכונה נעשה בהדרגה. נטל כספי כבד נפל על תושבי רחוב האלון בעת סלילת הכביש החדש. תושבי הרחוב נאלצו לשלם. כל חודש באו לגבות את מסיי הכביש החדש. כיוון שהם לא שילמו, נוצר חוב גדול. מאז האזור צומח ומתפתח. הוקם גן ציבורי, ונסללה מערכת כבישים לשירות תושבי הכפר והשכונה. אם תחפשו תוכלו עדיין למצוא שרידי זיכרונות מן העבר כמו הכביש המשובש ברחוב ההדר בכפר ברנדיס שהוא כביש שקיים מתקופת האנגלים.

 

אניית המעפילים אקסודוס: "יציאת אירופה תש"ז הוא שמה של אוניית מעפילים שיצאה מחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,515 נוסעים ניצולי שואה, במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,282 נשים, 1,561 גברים, 1,017 נערים ו-655 ילדים. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, והוחזרו בכוח למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר.".

שכונת ברנדייס: "שכונת ברנדייס היא שכונה בעיר חדרה שהוקמה ככפר ברנדייס בשנת 1927 וצורפה לעיר חדרה לאחר קום המדינה."

"אדמות הכפר חולקו ל-40 חלקות בנות 2.5 דונם, ועליהן נבנה בית קטן הכולל חדר של 14 מ"ר, מטבחון ומרפסת קטנה, כאשר השירותים והמקלחת נמצאו במבנה נפרד. לצד הבית עמד משק עזר, הכולל פרה ערבית ולול של 20 עופות. לקראת סוף שנת 1928 עמדו 40 הבתים מוכנים לקלוט את המתיישבים"

תשע"ה