מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייה של מיכאלה

סבתא מיכאלה נולדה בפולין שבאירופה. בת לרומן וסיציליה ואחות ליולנטה ומארק. בת ואחות לניצולי שואה. סבתא מיכאלה גדלה בעיר קרקוב עיר בת אלף שנה – עיר המלכים של פולין. חונכה על ידי הוריה. אמה הקפידה על דפוסי התנהגות כמו: הגינות, יושר, עזרה לזולת, הליכות ונימוסים, דרבון רב מאוד להשכלה כי היא הייתה מורה. אביה- רומן היה אדם חם ואוהב, הוא היה קורא לה "קרן שמש" או "צפרדעונת"… הוא נתן יד חופשית לחינוך הילדים ותמך בה. היה לו בית דפוס בפולין, עוד לפני השואה- לפני מלחמת העולם השנייה, יחד עם אחיו קרול שנספה בשואה עם כל משפחתו- אמו, אחיותיו ואחיו וילדיהם.

אמה של סבתא מיכאלה התעקשה שילמדו לנגן על פסנתר וילכו לחוגים בבית ספר לאומנויות, ילמדו שפות נוספות מלבד פולנית. בחופשות היו נוסעים לנופש בבית בכפר ולעיתים גם לחוף הים ולקייטנות ביער. אמה ידעה שככל שיילמדו יותר ויידעו יותר נושאים וירחיבו את האופקים תהיה לזה משמעות רבה בחייהם ויוכלו להשתמש בזה על מנת להצליח לשרוד בחיים.

סיפור חייו של הנרי

סבא הנרי (אהרון) נולד בפז שבמרוקו כילד אחרון לשישה אחים ואחיות. בן לשמחה ומחלוף ואח למוריס, שמעון, שמואל, הנרייט ורוזט. הוא גדל בעיר פז, הילד הקטן במשפחה ושובב מאוד ומשוגע על אופנועים. הוא למד וגדל בבית ספר אליאנס בסביבה של כל משפחתו וקהילתו. סבא הנרי גדל בסביבה יהודית, בה היו הולכים לבית הכנסת כל המשפחה המורחבת. בשבת המשפחה היתה מתארחת אחת אצל השניה ולוקחים את הסיר של החמין לאופה מחוץ לבית. החתונות שנערכו היו בתוך הקהילה בבתים של היהודים. אביו של סבא הנרי היה קצב וסיפק בשר לצבא הצרפתי שהיה במרוקו. אמו היתה ממשפחה ממוצא ספרדי, משפחה דתייה ושומרת מצוות בענווה. מצבם הכלכלי במרוקו היה טוב מאוד והם נחשבו למשפחה מאוד מכובדת. 2 אחיו של סבא הנרי- מוריס ושמעון עלו לארץ לבד בעליות הנוער ב 1948-50 בגיל 13 ו-15 אחרי בר המצווה. ב-1963 סבא הנרי עלה לארץ עם שאר המשפחה.

העלייה לארץ…(הנרי-אהרון)

ההחלטה לעלות לארץ הגיעה בעקבות געגועיה של אמא של סבא הנרי (שמחה) לילדיה שבארץ. בחודש פברואר 1963 יצאו לארץ ישראל דרך צרפת כל המשפחה ואף אח של סבא הנרי שהיה נשוי עם ילדים. הם יצאו בלילה כדי שאנשי העלייה יאספו אותם מבלי שישימו לב לכך השכנים או כל גורם שיכול לעכב את יציאתם. בצרפת סבא לא ויתר על אהבתו לאופנוע וליתר ביטחון שלא יהיה בארץ- קנה אופנוע בצבע תכלת בצרפת והביא אותו לארץ וכמובן שהשתמש בו כדי להרשים את כל הבנות. בהגעתם לארץ הפנו את משפחתו למגורים בעיר נהריה והלך ללמוד שם עברית. הוא התחבר עם החברה של העולים דוברי צרפתית. והרשים את כל הבנות עם האופנוע.

מאחר וסבתא מיכאלה דיברה צרפתית הנרי חיזר אחריה וכך הם הכירו. לאחר 10 חודשים התנדב להתגייס לצבא למשמר הגבול ליחידות מיוחדות. סבא וסבתא המשיכו לצאת כזוג אוהב.

המפגש בין מזרח למערב בארץ הקודש

במגרש הכדורגל של נהרייה בכל שבת היו מלמדים את העולים ורוקדים ריקודי עם. קבוצת דוברי הצרפתית היו מאוד מגובשים ונחשבים לשובבים שבחבורה וסבא הנרי הרשים את כולם עם האופנוע הכחול. לסבתא מיכאלה היתה חברה גם דוברת צרפתית וסבא ביקש ממנה להכיר בניהם והיא זאת שהכירה בין סבא וסבתא. סבא אהב מאוד בחורות בלונדיניות עם עיניים כחולות כמו סבתא. סבתא לימדה את סבא לרקוד ריקודי עם וסבא לימד את סבתא לרקוד ריקודים סלוניים. סבא הרשים את סבתא בגינוני הנימוסים שלו הצרפתיים, בדיבורו השקט והשלו, ושיערו השחור החלק. משפחתו של סבא קיבלה את סבתא מאוד יפה למרות שבאותה תקופה היה קשה להתקבל בעדה ששונה מהעדה שלך (סבתא פולניה וסבא מרוקני). הבדיחות שהיו בעדה של סבא על סבתא היו למשל: "מה היא כבר תבשל לך אשל ותביא לך כלב במקום ילדים…. בצד של סבתא לאבא שלה היו אומרים בשכונה: "הוא עוד יהרוג את הילדה על האופנוע או יעשה לה עשרה ילדים וירביץ לה…"   למזלם המשפחות עצמן לא התנגדו לחיבור בניהם וקיבלו אותם באהבה, כי כך הם חונכו לקבל את האחר.

הזוית האישית

ליהיא – נהניתי ללמוד על המשפחה שלי. מיכאלה- שמחתי לספר את חלק קטן מסיפור חיי. אגיע שוב לתכנית עם נכדותיי הנוספות.