מאגר סיפורי מורשת

 זה היה לפני 45 שנים. אני גרגורי ואשתי אנה היינו  סטודנטים וטיילנו בהרים בקווקז  (בין הים השחור לבין הים הכספי ). הלכנו בקבוצה עם מדריכים שהיו אתנו בקבוצה. פתאום בקצה השביל הופיעה אישה שנראתה  צעירה  ורזה. היא הלכה עם תיק גב כבד אבל הלכה מאוד מהר. כשהמדריכים שלנו ראו אותה הם שתקו פתאום ועמדו דום. היא התקרבה וניגשה אל המדריכים. זאת הייתה איזו מבוגרת. העיניים שלה זרחו והיא היא חייכה מתוך שמחה. היא ממש לא התעייפה, אבל ראו שהיא הלכה מרחק ארוך מאוד. "האישה הזאת היא הסבתא של מטפסי ההרים הרוסיים", אמרו לנו המדריכים. אנחנו שתקנו ובהלם גדול הסתכלנו אליה. היא עלתה על אבן גדולה, ברכה אותנו לשלום ואמרה: "אני פרופסור באוניברסיטה במוסקבה. אני הולכת בהרים כבר 50 שנים. עליתי על ההרים הכי גבוהים בקווקז ( אל ברוז וקז ביק ) עכשיו  מלאו לי 82 שנה אבל אני ממשיכה לטייל בהרים. כל קיץ אני מטיילת בהרים.  אני מאחלת לכם שבעוד 50 שנים תישארו בריאים ושמחים".  אנחנו לא הספקנו לחזור לעצמנו, היא לקחה את את תיק הגב וככה גם המשיכה ללכת מהר בשביל. המדריכים שלנו אמרו שאותה מכירים כל המטפסים הקווקזים. אנחנו עד היום נזכרים בה אבל אנחנו פחות דומים לה. 

לצערנו שכחנו את שמה.